< איוב 29 >
ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ | 1 |
So Iob proceeded and continued his parable, saying,
מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ | 2 |
Oh that I were as in times past, when God preserued me!
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ | 3 |
When his light shined vpon mine head: and when by his light I walked thorowe the darkenesse,
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ | 4 |
As I was in the dayes of my youth: when Gods prouidence was vpon my tabernacle:
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ | 5 |
When the almightie was yet with me, and my children round about me.
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ | 6 |
When I washed my pathes with butter, and when the rocke powred me out riuers of oyle:
בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ | 7 |
When I went out to the gate, euen to the iudgement seat, and when I caused them to prepare my seate in the streete.
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ | 8 |
The yong men saw me, and hid themselues, and the aged arose, and stood vp.
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ | 9 |
The princes stayed talke, and layde their hand on their mouth.
קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ | 10 |
The voyce of princes was hidde, and their tongue cleaued to the roofe of their mouth.
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ | 11 |
And when the eare heard me, it blessed me: and when the eye sawe me, it gaue witnesse to me.
כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ | 12 |
For I deliuered the poore that cryed, and the fatherlesse, and him that had none to helpe him.
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ | 13 |
The blessing of him that was ready to perish, came vpon me, and I caused the widowes heart to reioyce.
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ | 14 |
I put on iustice, and it couered me: my iudgement was as a robe, and a crowne.
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ | 15 |
I was the eyes to the blinde, and I was the feete to the lame.
אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ | 16 |
I was a father vnto the poore, and when I knewe not the cause, I sought it out diligently.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ | 17 |
I brake also the chawes of the vnrighteous man, and pluckt the praye out of his teeth.
ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ | 18 |
Then I sayde, I shall die in my nest, and I shall multiplie my dayes as the sand.
שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ | 19 |
For my roote is spread out by the water, and the dewe shall lye vpon my branche.
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ | 20 |
My glory shall renue towarde me, and my bowe shall be restored in mine hand.
לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ | 21 |
Vnto me men gaue eare, and wayted, and helde their tongue at my counsell.
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ | 22 |
After my wordes they replied not, and my talke dropped vpon them.
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ | 23 |
And they wayted for me, as for the raine, and they opened their mouth as for the latter rayne.
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ | 24 |
If I laughed on them, they beleeued it not: neither did they cause the light of my countenance to fall.
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ | 25 |
I appoynted out their way, and did sit as chiefe, and dwelt as a King in the army, and like him that comforteth the mourners.