< איוב 29 >
ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ | 1 |
And Job again took up his parable, and said,
מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ | 2 |
Oh that I were as in the months of old, As in the days when God watched over me;
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ | 3 |
When his lamp shined upon my head, And by his light I walked through darkness;
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ | 4 |
As I was in the ripeness of my days, When the friendship of God was upon my tent;
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ | 5 |
When the Almighty was yet with me, And my children were about me;
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ | 6 |
When my steps were washed with butter, And the rock poured me out streams of oil!
בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ | 7 |
When I went forth to the gate unto the city, When I prepared my seat in the street,
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ | 8 |
The young men saw me and hid themselves, And the aged rose up and stood;
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ | 9 |
The princes refrained from talking, And laid their hand on their mouth;
קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ | 10 |
The voice of the nobles was hushed, And their tongue cleaved to the roof of their mouth.
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ | 11 |
For when the ear heard [me], then it blessed me; And when the eye saw [me], it gave witness unto me:
כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ | 12 |
Because I delivered the poor that cried, The fatherless also, that had none to help him.
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ | 13 |
The blessing of him that was ready to perish came upon me; And I caused the widow’s heart to sing for joy.
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ | 14 |
I put on righteousness, and it clothed me: My justice was as a robe and a diadem.
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ | 15 |
I was eyes to the blind, And feet was I to the lame.
אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ | 16 |
I was a father to the needy: And the cause of him that I knew not I searched out.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ | 17 |
And I brake the jaws of the unrighteous, And plucked the prey out of his teeth.
ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ | 18 |
Then I said, I shall die in my nest, And I shall multiply my days as the sand:
שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ | 19 |
My root is spread out to the waters, And the dew lieth all night upon my branch:
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ | 20 |
My glory is fresh in me, And my bow is renewed in my hand.
לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ | 21 |
Unto me men gave ear, and waited, And kept silence for my counsel.
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ | 22 |
After my words they spake not again; And my speech distilled upon them.
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ | 23 |
And they waited for me as for the rain; And they opened their mouth wide [as] for the latter rain.
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ | 24 |
I smiled on them, when they had no confidence; And the light of my countenance they cast not down.
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ | 25 |
I chose out their way, and sat [as] chief, And dwelt as a king in the army, As one that comforteth the mourners.