< איוב 29 >

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ 1
And Job again took up his parable, and said,
מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ 2
Oh that I were as in the months of old, As in the days when God watched over me;
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ 3
When his lamp shined upon my head, And by his light I walked through darkness;
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ 4
As I was in the ripeness of my days, When the friendship of God was upon my tent;
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ 5
When the Almighty was yet with me, And my children were about me;
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ 6
When my steps were washed with butter, And the rock poured me out streams of oil!
בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ 7
When I went forth to the gate unto the city, When I prepared my seat in the street,
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ 8
The young men saw me and hid themselves, And the aged rose up and stood;
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ 9
The princes refrained from talking, And laid their hand on their mouth;
קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ 10
The voice of the nobles was hushed, And their tongue cleaved to the roof of their mouth.
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ 11
For when the ear heard [me], then it blessed me; And when the eye saw [me], it gave witness unto me:
כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ 12
Because I delivered the poor that cried, The fatherless also, that had none to help him.
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ 13
The blessing of him that was ready to perish came upon me; And I caused the widow’s heart to sing for joy.
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ 14
I put on righteousness, and it clothed me: My justice was as a robe and a diadem.
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ 15
I was eyes to the blind, And feet was I to the lame.
אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ 16
I was a father to the needy: And the cause of him that I knew not I searched out.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ 17
And I brake the jaws of the unrighteous, And plucked the prey out of his teeth.
ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ 18
Then I said, I shall die in my nest, And I shall multiply my days as the sand:
שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ 19
My root is spread out to the waters, And the dew lieth all night upon my branch:
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ 20
My glory is fresh in me, And my bow is renewed in my hand.
לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ 21
Unto me men gave ear, and waited, And kept silence for my counsel.
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ 22
After my words they spake not again; And my speech distilled upon them.
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ 23
And they waited for me as for the rain; And they opened their mouth wide [as] for the latter rain.
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ 24
I smiled on them, when they had no confidence; And the light of my countenance they cast not down.
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ 25
I chose out their way, and sat [as] chief, And dwelt as a king in the army, As one that comforteth the mourners.

< איוב 29 >