איוב 29
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ | 1 |
Og Job vedblev at fremsætte sit Tankesprog:
| מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ | 2 |
Ak, havde jeg det som tilforn, som dengang Gud tog sig af mig,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ | 3 |
da hans Lampe lyste over mit Hoved, og jeg ved hans Lys vandt frem i Mørke,
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ | 4 |
som i mine modne År, da Guds Fortrolighed var over mit Telt,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ | 5 |
da den Almægtige end var hos mig og mine Drenge var om mig,
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ | 6 |
da mine Fødder vaded i Fløde, og Olie strømmede, hvor jeg stod,
| בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ | 7 |
da jeg gik ud til Byens Port og rejste mit Sæde på Torvet.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ | 8 |
Når Ungdommen så mig, gemte deo sig, Oldinge rejste sig op og stod,
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ | 9 |
Høvdinger standsed i Talen og lagde Hånd på Mund,
| קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ | 10 |
Stormænds Røst forstummed, deres Tunge klæbed til Ganen;
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ | 11 |
Øret hørte og priste mig lykkelig, Øjet så og tilkendte mig Ære.
| כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ | 12 |
Thi jeg redded den arme, der skreg om Hjælp, den faderløse, der savned en Hjælper;
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ | 13 |
den, det gik skævt, velsignede mig, jeg frydede Enkens Hjerte;
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ | 14 |
jeg klædte mig i Retfærd, og den i mig, i Ret som Kappe og Hovedbind.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ | 15 |
Jeg var den blindes Øje, jeg var den lammes Fod;
| אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ | 16 |
jeg var de fattiges Fader, udreded den mig ukendtes Sag;
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ | 17 |
den lovløses Tænder brød jeg, rev Byttet ud af hans Gab.
| ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ | 18 |
Så tænkte jeg da: "Jeg skal dø i min Rede, leve så længe som Føniksfuglen;
| שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ | 19 |
min Rod kan Vand komme til, Duggen har Nattely i mine Grene;
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ | 20 |
min Ære er altid ny, min Bue er altid ung i min Hånd!"
| לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ | 21 |
Mig hørte de på og bied, var tavse, mens jeg gav Råd;
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ | 22 |
ingen tog Ordet, når jeg havde talt, mine Ord faldt kvægende på dem;
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ | 23 |
de bied på mig som på Regn, spærred Munden op efter Vårregn.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ | 24 |
Mistrøstige smilte jeg til, mit Åsyns Lys fik de ej til at svinde.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ | 25 |
Vejen valgte jeg for dem og sad som Høvding, troned som Konge blandt Hærmænd, som den, der gav sørgende Trøst.
