כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו׃ | 1 |
כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹֽקּוּ׃ |
ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה׃ | 2 |
בַּרְזֶל מֵֽעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָֽׁה׃ |
קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות׃ | 3 |
קֵץ ׀ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּֽלְכׇל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָֽוֶת׃ |
פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו׃ | 4 |
פָּרַץ נַחַל ׀ מֵֽעִם־גָּר הַֽנִּשְׁכָּחִים מִנִּי־רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָֽעוּ׃ |
ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש׃ | 5 |
אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵֽצֵא־לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ׃ |
מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו׃ | 6 |
מְקוֹם־סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לֽוֹ׃ |
נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה׃ | 7 |
נָתִיב לֹא־יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּֽה׃ |
לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל׃ | 8 |
לֹֽא־הִדְרִיכוּהוּ בְנֵֽי־שָׁחַץ לֹֽא־עָדָה עָלָיו שָֽׁחַל׃ |
בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים׃ | 9 |
בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִֽים׃ |
בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו׃ | 10 |
בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכׇל־יְקָר רָאֲתָה עֵינֽוֹ׃ |
מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור׃ | 11 |
מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אֽוֹר׃ |
והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה׃ | 12 |
וְֽהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָֽה׃ |
לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים׃ | 13 |
לֹא־יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּֽים׃ |
תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי׃ | 14 |
תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי־הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִֽי׃ |
לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה׃ | 15 |
לֹֽא־יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָֽהּ׃ |
לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר׃ | 16 |
לֹֽא־תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּֽיר׃ |
לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז׃ | 17 |
לֹא־יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי־פָֽז׃ |
ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים׃ | 18 |
רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חׇכְמָה מִפְּנִינִֽים׃ |
לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה׃ | 19 |
לֹֽא־יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּֽה׃ |
והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃ | 20 |
וְֽהַחׇכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָֽה׃ |
ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה׃ | 21 |
וְֽנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כׇל־חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּֽרָה׃ |
אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃ | 22 |
אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָֽהּ׃ |
אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה׃ | 23 |
אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת־מְקוֹמָֽהּ׃ |
כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה׃ | 24 |
כִּי־הוּא לִקְצוֹת־הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כׇּל־הַשָּׁמַיִם יִרְאֶֽה׃ |
לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה׃ | 25 |
לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּֽה׃ |
בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃ | 26 |
בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלֽוֹת׃ |
אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה׃ | 27 |
אָז רָאָהּ וַֽיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ׃ |
ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃ | 28 |
וַיֹּאמֶר ׀ לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חׇכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָֽה׃ |