כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו׃ | 1 |
ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה׃ | 2 |
קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות׃ | 3 |
פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו׃ | 4 |
ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש׃ | 5 |
מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו׃ | 6 |
נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה׃ | 7 |
לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל׃ | 8 |
בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים׃ | 9 |
בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו׃ | 10 |
מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור׃ | 11 |
והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה׃ | 12 |
לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים׃ | 13 |
תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי׃ | 14 |
לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה׃ | 15 |
לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר׃ | 16 |
לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז׃ | 17 |
ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים׃ | 18 |
לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה׃ | 19 |
והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃ | 20 |
ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה׃ | 21 |
אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃ | 22 |
אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה׃ | 23 |
כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה׃ | 24 |
לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה׃ | 25 |
בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃ | 26 |
אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה׃ | 27 |
ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃ | 28 |