איוב 22
| ויען אליפז התמני ויאמר׃ | 1 |
Then responded Eliphaz the Temanite, and said: —
| הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו משכיל׃ | 2 |
Unto GOD, can a man act as friend? Surely a discreet man befriendeth himself!
| החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך׃ | 3 |
Is it a pleasure to the Almighty, that thou shouldst be righteous? or any profit, that thou shouldst be blameless in thy ways?
| המיראתך יכיחך יבוא עמך במשפט׃ | 4 |
Is it, for thy reverence, that he will accuse thee? will enter with thee into judgment?
| הלא רעתך רבה ואין קץ לעונתיך׃ | 5 |
Is not, thy wickedness, great? and, without end, [are not] thine iniquities?
| כי תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט׃ | 6 |
Surely then hast been wont to put thy brother in pledge, for nothing, and, the garments of the ill-clad, hast thou stripped off:
| לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם׃ | 7 |
No water—to the weary, hast thou given to drink, and, from the hungry, thou hast withheld bread:
| ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה׃ | 8 |
A man of might, to him, pertaineth the land, and, the favorite, dwelleth therein:
| אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא׃ | 9 |
Widows, thou hast sent away empty, and, the arms of the fatherless, thou dost crush.
| על כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאם׃ | 10 |
For this cause, round about thee, are snares, and a dread startleth thee suddenly;
| או חשך לא תראה ושפעת מים תכסך׃ | 11 |
Or darkness—thou canst not see, and, a flood of waters, covereth thee.
| הלא אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו׃ | 12 |
Is not, GOD, [in] the height of the heavens? Behold, then, the head of the stars, that they are high.
| ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט׃ | 13 |
Wilt thou say then, What doth GOD know? Out through a thick cloud, can he judge?
| עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך׃ | 14 |
Dark clouds, are a veil to him, and he cannot see, or, the vault of the heavens, doth he walk?
| הארח עולם תשמר אשר דרכו מתי און׃ | 15 |
The path of the ancient time, wilt thou mark, which the men of iniquity trod?
| אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם׃ | 16 |
Who were snatched away before the time, and, a stream, washed away their foundation?
| האמרים לאל סור ממנו ומה יפעל שדי למו׃ | 17 |
Who had been saying unto GOD, Depart from us! and—What can the Almighty do for himself?
| והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני׃ | 18 |
Yet, he, had filled their houses with good! The counsel of the lawless, then, is far from me:
| יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג למו׃ | 19 |
The righteous shall see and rejoice, and, the innocent, shall laugh them to scorn:
| אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש׃ | 20 |
If our assailants do not vanish, then, their abundance, a fire consumeth!
| הסכן נא עמו ושלם בהם תבואתך טובה׃ | 21 |
Shew thyself to be one with him—I pray thee—and prosper, thereby, shall there come on thee blessing.
| קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך׃ | 22 |
Accept, I beseech thee, from his mouth—instruction, —and lay up his sayings in thy heart.
| אם תשוב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך׃ | 23 |
If thou return unto the Almighty and submit thyself, if thou far remove perversity from thy tent,
| ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר׃ | 24 |
Then lay up, in the dust, precious ore, and, among the stones of the torrent-beds, fine gold:
| והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך׃ | 25 |
So shall, the Almighty, become, thy precious ores, yea glittering silver unto thee!
| כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך׃ | 26 |
For, then, in the Almighty, shalt thou take exquisite delight, and shalt lift up—unto GOD—thy face;
| תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם׃ | 27 |
Thou shalt make entreaty unto him, and he will hear thee, and, thy vows, shalt thou pay;
| ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור׃ | 28 |
And thou shalt decree a purpose, and it shall be fulfilled unto thee, and, upon thy ways, shall have shone a light;
| כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע׃ | 29 |
When men cast themselves down, then thou shalt say: Up! And, him that is of downcast eyes, shall he save;
| ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך׃ | 30 |
He shall deliver the innocent, and thou shalt escape by the pureness of thy hands.
