איוב 21
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Hiob antwortete und sprach:
| שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃ | 2 |
Höret doch zu meiner Rede und lasset euch raten!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ | 3 |
Vertraget mich, daß ich auch rede, und spottet danach mein.
| האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃ | 4 |
Handele ich denn mit einem Menschen, daß mein Mut hierin nicht sollte unwillig sein?
| פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃ | 5 |
Kehret euch her zu mir; ihr werdet sauer sehen und die Hand aufs Maul legen müssen.
| ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ | 6 |
Wenn ich daran gedenke, so erschrecke ich, und Zittern kommt mein Fleisch an.
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃ | 7 |
Warum leben denn die Gottlosen, werden alt und nehmen zu mit Gütern?
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ | 8 |
Ihr Same ist sicher um sie her, und ihre Nachkömmlinge sind bei ihnen.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ | 9 |
Ihr Haus hat Frieden vor der Furcht, und Gottes Rute ist nicht über ihnen.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ | 10 |
Seine Ochsen lässet man zu, und mißrät ihm nicht; seine Kuh kalbet und ist nicht unfruchtbar.
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ | 11 |
Ihre jungen Kinder gehen aus wie eine Herde, und ihre Kinder lecken.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ | 12 |
Sie jauchzen mit Pauken und Harfen und sind fröhlich mit Pfeifen.
| יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃ (Sheol h7585) | 13 |
Sie werden alt bei guten Tagen und erschrecken kaum einen Augenblick vor der Hölle, (Sheol h7585)
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ | 14 |
die doch sagen zu Gott: Hebe dich von uns, wir wollen von deinen Wegen nicht wissen.
| מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃ | 15 |
Wer ist der Allmächtige, daß wir ihm dienen sollten, oder was sind wir gebessert, so wir ihn anrufen?
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ | 16 |
Aber siehe, ihr Gut stehet nicht in ihren Händen; darum soll der Gottlosen Sinn ferne von mir sein.
| כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ | 17 |
Wie wird die Leuchte der Gottlosen verlöschen und ihr Unglück über sie kommen! Er wird Herzeleid austeilen in seinem Zorn.
| יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃ | 18 |
Sie werden sein wie Stoppeln vor dem Winde und wie Spreu, die der Sturmwind wegführet.
| אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ | 19 |
Gott behält desselben Unglück auf seine Kinder. Wenn er's ihm vergelten wird, so wird man's inne werden.
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃ | 20 |
Seine Augen werden sein Verderben sehen, und vom Grimm des Allmächtigen wird er trinken.
| כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ | 21 |
Denn wer wird Gefallen haben an seinem Hause nach ihm? Und die Zahl seiner Monden wird kaum halb bleiben.
| הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃ | 22 |
Wer will Gott lehren, der auch die Hohen richtet?
| זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ | 23 |
Dieser stirbt frisch und gesund in allem Reichtum und voller Genüge;
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ | 24 |
sein Melkfaß ist voll Milch, und seine Gebeine werden gemästet mit Mark;
| וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃ | 25 |
jener aber stirbt mit betrübter Seele und hat nie mit Freuden gegessen;
| יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ | 26 |
und liegen gleich miteinander in der Erde, und Würmer decken sie zu.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ | 27 |
Siehe, ich kenne eure Gedanken wohl und euer frevel Vornehmen wider mich.
| כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃ | 28 |
Denn ihr sprechet: Wo ist das Haus des Fürsten, und wo ist die Hütte, da die Gottlosen wohneten?
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ | 29 |
Redet ihr doch davon wie der gemeine Pöbel und merket nicht, was jener Wesen bedeutet.
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ | 30 |
Denn der Böse wird behalten auf den Tag des Verderbens, und auf den Tag des Grimms bleibet er.
| מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃ | 31 |
Wer will sagen, was er verdienet, wenn man's äußerlich ansiehet? Wer will ihm vergelten, was er tut?
| והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃ | 32 |
Aber er wird zum Grabe gerissen und muß bleiben bei dem Haufen.
| מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ | 33 |
Es gefiel ihm wohl der Schlamm des Bachs, und alle Menschen werden ihm nachgezogen; und derer, die vor ihm gewesen sind, ist keine Zahl.
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃ | 34 |
Wie tröstet ihr mich so vergeblich, und eure Antwort findet sich unrecht.
