איוב 21
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Saa tog Job til Orde og svarede:
| שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃ | 2 |
Hør dog, hør mine Ord, lad det være Trøsten, I giver!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ | 3 |
Find jer nu i, at jeg taler, siden kan I jo haane!
| האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃ | 4 |
Gælder min Klage Mennesker? Hvi skulde jeg ej være utaalmodig?
| פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃ | 5 |
Vend jer til mig og stivn af Rædsel, læg Haand paa Mund!
| ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ | 6 |
Jeg gruer, naar jeg tænker derpaa, mit Legeme gribes af Skælven:
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃ | 7 |
De gudløse, hvorfor lever de, bliver gamle, ja vokser i Kraft?
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ | 8 |
Deres Æt har de blivende hos sig, deres Afkom for deres Øjne;
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ | 9 |
deres Huse er sikre mod Rædsler, Guds Svøbe rammer dem ikke;
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ | 10 |
ej springer deres Tyr forgæves, Koen kælver, den kaster ikke;
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ | 11 |
de slipper deres Drenge ud som Faar, deres Børneflok boltrer sig ret;
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ | 12 |
de synger til Pauke og Citer, er glade til Fløjtens Toner;
| יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃ (Sheol h7585) | 13 |
de lever deres Dage i Lykke og synker med Fred i Dødsriget, (Sheol h7585)
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ | 14 |
skønt de siger til Gud: »Gaa fra os, at kende dine Veje er ikke vor Lyst!
| מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃ | 15 |
Den Almægtige? Hvad han? Skal vi tjene ham? Hvad Gavn at banke paa hos ham?«
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ | 16 |
Er ej deres Lykke i deres Haand og gudløses Raad ham fjernt?
| כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ | 17 |
Naar gaar de gudløses Lampe ud og naar kommer Ulykken over dem? Naar deler han Loddet ud i sin Vrede,
| יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃ | 18 |
saa de bliver som Straa for Vinden, som Avner, Storm fører bort?
| אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ | 19 |
Gemmer Gud hans Ulykkeslod til hans Børn? Ham selv gengælde han, saa han mærker det,
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃ | 20 |
lad ham selv faa sit Vanheld at se, den Almægtiges Vrede at drikke!
| כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ | 21 |
Thi hvad bryder han sig siden om sit Hus, naar hans Maaneders Tal er udrundet?
| הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃ | 22 |
Kan man vel tage Gud i Skole, ham, som dømmer de højeste Væsner?
| זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ | 23 |
En dør jo paa Lykkens Tinde, helt tryg og saa helt uden Sorger:
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ | 24 |
hans Spande er fulde af Mælk, hans Knogler af saftig Marv;
| וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃ | 25 |
med bitter Sjæl dør en anden og har aldrig nydt nogen Lykke;
| יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ | 26 |
de lægger sig begge i Jorden, og begge dækkes af Orme!
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ | 27 |
Se, jeg kender saa vel eders Tanker og de Rænker, I spinder imod mig,
| כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃ | 28 |
naar I siger: »Hvor er Stormandens Hus og det Telt, hvor de gudløse bor?«
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ | 29 |
Har I aldrig spurgt de berejste og godkendt deres Beviser:
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ | 30 |
Den onde skaanes paa Ulykkens Dag og frelses paa Vredens Dag.
| מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃ | 31 |
Hvem foreholder ham vel hans Færd, gengælder ham, hvad han gør?
| והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃ | 32 |
Til Graven bæres han hen, ved hans Gravhøj holdes der Vagt;
| מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ | 33 |
i Dalbunden hviler han sødt, Alverden følger saa efter, en Flok uden Tal gik forud for ham.
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃ | 34 |
Hvor tom er den Trøst, som I giver! Eders Svar — kun Svig er tilbage!
