ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ | 1 |
וַיַּעַן צֹפַר הַנַּֽעֲמָתִי וַיֹּאמַֽר׃ |
לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ | 2 |
לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִֽי׃ |
מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ | 3 |
מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִֽבִּינָתִי יַעֲנֵֽנִי׃ |
הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ | 4 |
הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי־עַד מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ |
כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ | 5 |
כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרוֹב וְשִׂמְחַת חָנֵף עֲדֵי־רָֽגַע׃ |
אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ | 6 |
אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּֽיעַ׃ |
כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ | 7 |
כְּֽגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּֽוֹ׃ |
כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ | 8 |
כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָֽיְלָה׃ |
עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ | 9 |
עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף וְלֹא־עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמֽוֹ׃ |
בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ | 10 |
בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנֽוֹ׃ |
עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ | 11 |
עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עלומו עֲלוּמָיו וְעִמּוֹ עַל־עָפָר תִּשְׁכָּֽב׃ |
אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ | 12 |
אִם־תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנֽוֹ׃ |
יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ | 13 |
יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַֽעַזְבֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּֽוֹ׃ |
לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ | 14 |
לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּֽוֹ׃ |
חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ | 15 |
חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יוֹרִשֶׁנּוּ אֵֽל׃ |
ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ | 16 |
רֹאשׁ־פְּתָנִים יִינָק תַּֽהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶֽה׃ |
אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ | 17 |
אַל־יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָֽה׃ |
משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ | 18 |
מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹֽס׃ |
כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ | 19 |
כִּֽי־רִצַּץ עָזַב דַּלִּים בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבֶנֵֽהוּ׃ |
כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ | 20 |
כִּי ׀ לֹא־יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּֽט׃ |
אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ | 21 |
אֵין־שָׂרִיד לְאָכְלוֹ עַל־כֵּן לֹא־יָחִיל טוּבֽוֹ׃ |
במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ | 22 |
בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ כָּל־יַד עָמֵל תְּבוֹאֶֽנּוּ׃ |
יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ | 23 |
יְהִי ׀ לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְֽשַׁלַּח־בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ׃ |
יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ | 24 |
יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָֽׁה׃ |
שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ | 25 |
שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִֽמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִֽים׃ |
כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ | 26 |
כָּל־חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹֽא־נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלֽוֹ׃ |
יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ | 27 |
יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֺנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לֽוֹ׃ |
יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ | 28 |
יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּֽוֹ׃ |
זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ | 29 |
זֶה ׀ חֵֽלֶק־אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵֽל׃ |