איוב 20
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ | 1 |
Så tog Na'amatiten Zofar til Orde og sagde
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ | 2 |
"Derfor bruser Tankerne i mig, og derfor stormer det i mig;
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ | 3 |
til min Skam må jeg høre på Tugt, får tankeløst Mundsvejr til Svar!
| הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ | 4 |
Ved du da ikke fra Arilds Tid, fra Tiden, da Mennesket sattes på Jorden,
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ | 5 |
at gudløses Jubel er kort og vanhelliges Glæde stakket?
| אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ | 6 |
Steg end hans Hovmod til Himlen, raged hans Hoved i Sky,
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ | 7 |
som sit Skarn forgår han for evigt, de, der så ham, siger: "Hvor er han?"
| כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ | 8 |
Han flyr som en Drøm, man finder ham ikke, som et Nattesyn jages han bort;
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ | 9 |
Øjet, der så ham, ser ham ej mer, hans Sted får ham aldrig at se igen.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ | 10 |
Hans Sønner bejler til ringes Yndest, hans Hænder må give hans Gods tilbage.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ | 11 |
Hans Ben var fulde af Ungdomskraft, men den lægger sig med ham i Støvet.
| אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ | 12 |
Er det onde end sødt i hans Mund, når han gemmer det under sin Tunge,
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ | 13 |
sparer på det og slipper det ikke, holder det fast til sin Gane,
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ | 14 |
så bliver dog Maden i hans Indre til Slangegift inden i ham;
| חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ | 15 |
Godset, han slugte, må han spy ud, Gud driver det ud af hans Bug,
| ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ | 16 |
han indsuger Slangernes Gift, og Øgleungen slår ham ihjel;
| אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ | 17 |
han skuer ej Strømme af Olie, Bække af Honning og Fløde;
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ | 18 |
han må af med sin Vinding, svælger den ej, får ingen Glæde af tilbyttet Gods.
| כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ | 19 |
Thi han knuste de ringe og lod dem ligge, ranede Huse, han ej havde bygget.
| כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ | 20 |
Thi han har ingen Hjælp af sin Rigdom, trods sine Skatte reddes han ikke;
| אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ | 21 |
ingen gik fri for hans Glubskhed, derfor varer hans Lykke ikke;
| במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ | 22 |
midt i sin Overflod har han det trangt, al Slags Nød kommer over ham.
| יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ | 23 |
For at fylde hans Bug sender Gud sin Vredes Glød imod ham, lader sin Harme regne på ham.
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ | 24 |
Flyr han for Brynje af Jern, så gennemborer ham Kobberbuen;
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ | 25 |
en Kni kommer ud af hans Ryg, et lynende Stål af hans Galde; over ham falder Rædsler,
| כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ | 26 |
idel Mørke er opsparet til ham; Ild, der ej blæses op, fortærer ham, æder Levningen i hans Telt.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ | 27 |
Himlen bringer hans Brøde for Lyset, og Jorden rejser sig mod ham.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ | 28 |
Hans Huses Vinding må bort, rives bort på Guds Vredes Dag.
| זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ | 29 |
Slig er den gudløses Lod fra Gud og Lønnen fra Gud for hans Brøde!
