איוב 20
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ | 1 |
Da svarede Zofar, Naamathiten, og sagde:
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ | 2 |
Derfor give mine Tanker mig Svar, og fordi jeg har Hast i mit Indre.
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ | 3 |
Jeg maa høre en Undervisning til Forsmædelse for mig; men Aanden svarer mig ud af min Forstand.
| הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ | 4 |
Ved du dette, som har været af Evighed, siden Mennesker sattes paa Jorden:
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ | 5 |
At de ugudeliges Frydeskrig er stakket, og den vanhelliges Glæde kun varer et Øjeblik?
| אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ | 6 |
Om hans Højhed steg op til Himmelen, og hans Hoved naaede til Skyen,
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ | 7 |
saa skal han dog svinde hen for evigt som Skarn; de, som saa ham, skulle sige: Hvor er han?
| כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ | 8 |
Ligesom en Drøm skal han bortfly, og man skal ikke finde ham; og han skal forjages som et Syn om Natten.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ | 9 |
Det Øje, som har set ham, skal ikke se ham mere, og hans Sted skal ikke beskue ham ydermere.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ | 10 |
Hans Børn skulle søge at behage de ringe, og hans Hænder skulle give hans Formue tilbage.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ | 11 |
Hans Ben vare fulde af Ungdomskraft, men den skal ligge i Støvet med ham.
| אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ | 12 |
Er Ondskab end sød i hans Mund, vilde han end dølge den under sin Tunge,
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ | 13 |
vilde han end spare den og ikke slippe den, men holde den tilbage i sin Gane:
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ | 14 |
Saa vilde dog hans Brød forvandle sig i hans Indvolde og blive til Øglegalde inden i ham.
| חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ | 15 |
Han nedslugte Gods, men han skal udspy det; Gud skal drive det ud af hans Bug.
| ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ | 16 |
Han indsugede Øglegift; Otterslangens Tunge skal dræbe ham.
| אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ | 17 |
Ej skue han Strømme, ej Bække, som flyde med Honning og Mælk.
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ | 18 |
Han skal tilbagegive det, han har havt Umage for, og ikke nyde det; som Gods, han har erhvervet, og han skal ikke fryde sig.
| כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ | 19 |
Thi han fortrykte de ringe og lod dem ligge; han røvede et Hus, og han byggede det ikke.
| כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ | 20 |
Fordi han ikke har vidst at være rolig i sin Bug, skal han ikke undkomme ved sit kostelige Gods.
| אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ | 21 |
Der var ingen tilovers, han jo fortærede, derfor skal hans Lykke ikke blive varig.
| במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ | 22 |
Naar han har fuldt op i Overflod, skal han dog blive bange, hver lidendes Haand skal komme over ham.
| יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ | 23 |
For at fylde hans Bug sende Gud sin grumme Vrede over ham, og lade det regne over ham, som skal fortære ham!
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ | 24 |
Han skal fly for Jernrustning, en Kobberbue skal gennemskyde ham.
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ | 25 |
Han drager Pilen ud, og den gaar ud af hans Liv, den lynende Od kommer ud af hans Galde; Forfærdelser overfalde ham.
| כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ | 26 |
Mørket er helt opbevaret for hans Skatte, en Ild, der ikke pustes til, skal fortære ham; det skal gaa den ilde, som er bleven tilbage i hans Telt.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ | 27 |
Himmelen skal aabenbare hans Misgerning, og Jorden skal rejse sig imod ham.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ | 28 |
Hans Hus's Indtægt skal bortføres; den skal flyde bort paa Guds Vredes Dag.
| זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ | 29 |
Dette er et ugudeligt Menneskes Lod fra Gud og hans tilsagte Arv fra Gud.
