איוב 19
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Job svarade, och sade:
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
Hvi plågen I dock mina själ, och döfven mig neder med ordom?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
I hafven nu i tio gångor hädat mig, och I skämmen eder intet, att I så omdrifven mig.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
Far jag vill, så far jag mig vill.
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
Men I upphäfven eder sannerliga emot mig, och straffen mig till min smälek.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
Märker dock en gång, att Gud gör mig orätt, och hafver invefvat mig uti sin garn.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
Si, om jag än ropar öfver öfvervåld, så varder jag dock intet hörd; jag ropar, och här är ingen rätt.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
Han hafver igentäppt min väg, att jag icke kan gå der fram; och hafver satt mörker uppå min stig.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
Han hafver utuklädt mig mina äro, och tagit kronona utaf mitt hufvud.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
Han hafver sönderbråkat mig allt omkring, och låter mig gå; och hafver uppryckt mitt hopp såsom ett trä.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
Hans vrede hafver förgrymmat sig öfver mig, och han håller mig för sin fienda.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
Hans krigsmän äro tillika komne, och hafva lagt sin väg öfver mig; och hafva lägrat sig allt omkring mina hyddo.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
Han hafver låtit komma mina bröder långt ifrå mig, och mine kände vänner äro mig främmande vordne.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
Mine näste hafva unddragit sig, och mine vänner hafva förgätit mig.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
Mitt husfolk och mina tjensteqvinnor hålla mig för främmande; jag är vorden okänd för deras ögon.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
Jag ropade min tjenare, och han svarade mig intet; jag måste bedja honom med min egen mun.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
Min hustru stygges vid min anda; jag måste knekta mins lifs barn.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
Förakta också mig de unga barn; om jag uppreser mig, så tala de emot mig.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
Alle mine trogne vänner hafva styggelse vid mig, och de jag kär hade, hafva vändt sig emot mig.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
Min ben låda vid min hud och kött; jag kan med hudene icke skyla mina tänder.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
Förbarmer eder öfver mig; förbarmer eder öfver mig, ju I mine vänner; ty Guds hand hafver kommit vid mig.
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
Hvi förföljen I mig såväl som Gud, och kunnen af mitt kött icke mätte varda?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
Ack! att mitt tal måtte skrifvet varda; ack! att det måtte uti en bok satt varda;
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
Med en jernstyl ingrafvet uti bly; och till en evig åminnelse hugget i sten:
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
Jag vet att min Förlossare lefver; och han skall på sistone uppväcka mig af jordene;
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
Och jag skall sedan med desso mine hud omklädd varda, och skall i mitt kött få se Gud.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
Honom skall jag mig se, och min ögon skola skåda honom, och ingen annan. Mine njurar äro upptärde uti mino sköte;
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
Ty I sägen: Huru skole vi förfölja honom, och finna en sak emot honom?
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |
Frukter eder för svärdet; förty svärdet är en hämnd öfver missgerningar; på det I veta mågen, att näpst är till.
