איוב 19
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Respondió Job y dijo:
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
“¿Hasta cuándo afligiréis mi alma, y queréis majarme con palabras?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
Ya diez veces me habéis insultado, y no os avergonzáis de ultrajarme.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
Aunque yo realmente haya errado, soy yo quien pago mi error.
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
Si queréis alzaros contra mí, alegando en mi desfavor mi oprobio,
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
sabed que es Dios quien me oprime, y me ha envuelto en su red.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
He aquí que alzo el grito por ser oprimido, pero nadie me responde; clamo, pero no hay justicia.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
Él ha cerrado mi camino, y no puedo pasar; ha cubierto de tinieblas mis sendas.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
Me ha despojado de mi gloria, y de mi cabeza ha quitado la corona.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
Me ha arruinado del todo, y perezco; desarraigó, como árbol, mi esperanza.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
Encendió contra mí su ira, y me considera como enemigo suyo.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
Vinieron en tropel sus milicias, se abrieron camino contra mí y pusieron sitio a mi tienda.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
A mis hermanos los apartó de mi lado, y mis conocidos se retiraron de mí.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
Me dejaron mis parientes, y mis íntimos me han olvidado.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
Los que moran en mi casa, y mis criadas me tratan como extraño; pues soy un extranjero a sus ojos.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
Llamo a mi siervo, y no me responde, por más que le ruegue con mi boca.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
Mi mujer tiene asco de mi hálito, y para los hijos de mis entrañas no soy más que hediondez.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
Me desprecian hasta los niños; si intento levantarme se mofan de mí.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
Todos los que eran mis confidentes me aborrecen, y los que yo más amaba se han vuelto contra mí.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
Mis huesos se pegan a mi piel y a mi carne, y tan solo me queda la piel de mis dientes.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
¡Compadeceos de mí, compadeceos de mí, a lo menos vosotros, amigos míos, pues la mano de Dios me ha herido!
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
¿Por qué me perseguís como Dios, y ni os hartáis de mi carne?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
¡Oh! que se escribiesen mis palabras y se consignaran en un libro,
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
que con punzón de hierro y con plomo se grabasen en la peña para eterna memoria!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
Mas yo sé que vive mi Redentor, y que al fin se alzará sobre la tierra.
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
Después, en mi piel, revestido de este (mi cuerpo) veré a Dios (de nuevo) desde mi carne.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
Yo mismo le veré; le verán mis propios ojos, y no otro; por eso se consumen en mí mis entrañas.
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
Vosotros diréis entonces: «¿Por qué lo hemos perseguido?» Pues quedará descubierta la justicia de mi causa.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |
Temed la espada, porque terribles son las venganzas de la espada; para que sepáis que hay un juicio.”
