איוב 19
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Und Hiob antwortete und sprach:
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
Wie lange wollt ihr doch meine Seele betrüben und mich mit euren Reden niederdrücken?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
Ihr habt mich nun zehnmal geschmäht; schämt ihr euch nicht, mich so zu mißhandeln?
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
Habe ich aber gefehlt, so trifft doch wahrlich mein Vergehen mich selbst!
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
Wollt ihr aber wirklich großtun gegen mich und mir meine Schmach vorwerfen,
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
so erkennet doch, daß Gott mich gebeugt und sein Netz über mich geworfen hat.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
Klage ich über Gewalttätigkeit, so erhalte ich keine Antwort, und schreie ich um Hilfe, so finde ich kein Recht.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
Undurchdringlich hat er mir den Weg verzäunt und über meine Pfade Finsternis gebreitet.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
Er hat mich meiner Herrlichkeit entkleidet und mir die Krone vom Haupte weggenommen.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
Er hat mich gänzlich niedergerissen, so daß ich vergehe, und hat meine Hoffnung entwurzelt wie einen Baum.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
Sein Zorn ist wider mich entbrannt, und er sieht mich an als seinen Feind.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
Seine Scharen rücken allzumal aus und bahnen sich einen Weg gegen mich und lagern sich um meine Hütte her.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
Meine Brüder hat er von mir verscheucht, und die mich kennen, tun fremd gegen mich.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
Meine Verwandten bleiben aus, und meine Bekannten verlassen mich.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
Meine Hausgenossen und meine Mägde halten mich für einen Fremden, sie sehen mich als einen Unbekannten an.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
Rufe ich meinen Knecht, so antwortet er mir nicht, ich muß ihn mit meinem Munde anflehen.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
Mein Atem ist meinem Weibe zuwider und mein Gestank den Söhnen meiner Mutter.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
Sogar Buben verachten mich; stehe ich auf, so reden sie wider mich.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
Alle meine Vertrauten verabscheuen mich, und die ich liebte, haben sich gegen mich gewandt.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
An meiner Haut und meinem Fleisch klebt mein Gebein, und ich habe kaum noch Haut, um meine Zähne zu behalten.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
Erbarmt, erbarmt euch meiner, ihr, meine Freunde, denn die Hand Gottes hat mich getroffen!
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
Warum verfolgt ihr mich wie Gott und werdet nicht satt, mich zu zerfleischen?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
O daß doch meine Worte aufgezeichnet und daß sie in ein Buch eingetragen,
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
daß sie mit eisernem Griffel in Blei oder auf ewig in einen Felsen gegraben würden:
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
Ich weiß, daß mein Erlöser lebt, und er wird zuletzt über dem Staube stehen.
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
Und nachdem diese meine Hülle zerbrochen ist, alsdann werde ich, von meinem Fleische los, Gott schauen.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
Den werde ich mir ansehen, meine Augen werden ihn schauen, ohne [Ihm] fremd zu sein. Es schmachten meine Nieren in mir!
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
Denn ihr sprechet: «Wie wollen wir ihn verfolgen!» und die Wurzel der Sache sei in mir zu finden!
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |
Nehmet euch in acht vor dem Schwert! denn das Schwert wird die Sünden rächen, damit ihr wisset, daß ein Gericht ist.
