איוב 19
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Hiob antwortete und sprach:
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
Was plaget ihr doch meine Seele und peiniget mich mit Worten?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
Ihr habt mich nun zehnmal gehöhnet und schämet euch nicht, daß ihr mich also umtreibet.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
Irre ich, so irre ich mir.
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
Aber ihr erhebet euch wahrlich wider mich und scheltet mich zu meiner Schmach.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
Merket doch einst, daß mir Gott unrecht tut und hat mich mit seinem Jagestrick umgeben.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
Siehe, ob ich schon schreie über Frevel, so werde ich doch nicht erhöret; ich rufe, und ist kein Recht da.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
Er hat meinen Weg verzäunet, daß ich nicht kann hinübergehen, und hat Finsternis auf meinen Steig gestellet.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
Er hat meine Ehre mir ausgezogen und die Krone von meinem Haupt genommen.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
Er hat mich zerbrochen um und um und läßt mich gehen, und hat ausgerissen meine Hoffnung wie einen Baum.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
Sein Zorn ist über mich ergrimmet, und er achtet mich für seinen Feind.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
Seine Kriegsleute sind miteinander kommen und haben ihren Weg über mich gepflastert und haben sich um meine Hütte her gelagert.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
Er hat meine Brüder ferne von mir getan, und meine Verwandten sind mir fremd worden.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
Meine Nächsten haben sich entzogen, und meine Freunde haben mein vergessen.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
Meine Hausgenossen und meine Mägde achten mich für fremd, ich bin unbekannt worden vor ihren Augen.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
Ich rief meinem Knecht, und er antwortete mir nicht; ich mußte ihm flehen mit eigenem Munde.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
Mein Weib stellet sich fremd, wenn ich ihr rufe; ich muß flehen den Kindern meines Leibes.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
Auch die jungen Kinder geben nichts auf mich; wenn ich mich wider sie setze, so geben sie mir böse Worte.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
Alle meine Getreuen haben Greuel an mir; und die ich liebhatte, haben sich wider mich gekehret.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
Mein Gebein hanget an meiner Haut und Fleisch, und kann meine Zähne mit der Haut nicht bedecken.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
Erbarmet euch mein, erbarmet euch mein, ihr, meine Freunde; denn die Hand Gottes hat mich gerühret.
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
Warum verfolget ihr mich gleich so wohl als Gott und könnet meines Fleisches nicht satt werden?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
Ach, daß meine Reden geschrieben würden! Ach, daß sie in ein Buch gestellet würden,
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
mit einem eisernen Griffel auf Blei und zu ewigem Gedächtnis in einen Fels gehauen würden!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
Aber ich weiß, daß mein Erlöser lebet; und er wird mich hernach aus der Erde auferwecken;
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
und werde danach mit dieser meiner Haut umgeben werden und werde in meinem Fleisch Gott sehen.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
Denselben werde ich mir sehen, und meine Augen werden ihn schauen, und kein Fremder. Meine Nieren sind verzehret in meinem Schoß.
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
Denn ihr sprechet: Wie wollen wir ihn verfolgen und eine Sache zu ihm finden?
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |
Fürchtet euch vor dem Schwert; denn das Schwert ist der Zorn über die Missetat, auf daß ihr wisset, daß ein Gericht sei.
