איוב 19

1 ויען איוב ויאמר׃

Und Hiob antwortete und sprach:

2 עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

Wie lange wollt ihr meine Seele plagen und mich mit Worten zermalmen?

3 זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

Schon zehnmal ist es, daß ihr mich geschmäht habt; ihr schämet euch nicht, mich zu verletzen.

4 ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

Und habe ich auch wirklich geirrt, so bleibt doch mein Irrtum bei mir.

5 אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

Wenn ihr wirklich wider mich großtun wollt, und wider mich dartun meine Schmach,

6 דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

so wisset denn, daß Gott mich in meinem Rechte gebeugt und mich umstellt hat mit seinem Netze.

7 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

Siehe, ich schreie über Gewalttat, und werde nicht erhört; ich rufe um Hilfe, und da ist kein Recht.

8 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

Er hat meinen Weg verzäunt, daß ich nicht hinüber kann, und auf meine Pfade legte er Finsternis.

9 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

Meine Ehre hat er mir ausgezogen, und weggenommen die Krone meines Hauptes.

10 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

Er hat mich niedergerissen ringsum, so daß ich vergehe, und hat meine Hoffnung ausgerissen wie einen Baum.

11 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

Und seinen Zorn ließ er wider mich entbrennen, und achtete mich seinen Feinden gleich.

12 יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

Allzumal kamen seine Scharen und bahnten ihren Weg wider mich, und lagerten sich rings um mein Zelt.

13 אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

Meine Brüder hat er von mir entfernt, und meine Bekannten sind mir ganz entfremdet.

14 חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

Meine Verwandten bleiben aus, und meine Vertrauten haben mich vergessen.

15 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

Meine Hausgenossen und meine Mägde achten mich für einen Fremden; ein Ausländer bin ich in ihren Augen geworden.

16 לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

Meinem Knechte rufe ich, und er antwortet nicht; mit meinem Munde muß ich zu ihm flehen.

17 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

Mein Atem ist meinem Weibe zuwider, und mein übler Geruch den Kindern meiner Mutter.

18 גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

Selbst Buben verachten mich; will ich aufstehen, so reden sie über mich.

19 תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

Alle meine Vertrauten verabscheuen mich, und die ich liebte, haben sich gegen mich gekehrt.

20 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

Mein Gebein klebt an meiner Haut und an meinem Fleische, und nur mit der Haut meiner Zähne bin ich entronnen.

21 חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

Erbarmet euch meiner, erbarmet euch meiner, ihr meine Freunde! Denn die Hand Gottes hat mich angetastet.

22 למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Warum verfolget ihr mich wie Gott, und werdet meines Fleisches nicht satt?

23 מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

O daß doch meine Worte aufgeschrieben würden! O daß sie in ein Buch gezeichnet würden,

24 בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

mit eisernem Griffel und Blei in den Felsen eingehauen auf ewig!

25 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

Und ich, ich weiß, daß mein Erlöser lebt, und als der Letzte wird er auf der Erde stehen;

26 ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

und ist nach meiner Haut dieses da zerstört, so werde ich aus meinem Fleische Gott anschauen,

27 אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

welchen ich selbst mir anschauen, und den meine Augen sehen werden, und kein anderer: meine Nieren verschmachten in meinem Innern. -

28 כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

Wenn ihr saget: Wie wollen wir ihn verfolgen? und daß die Wurzel der Sache in mir sich befinde,

29 גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

so fürchtet euch vor dem Schwerte! Denn das Schwert ist der Grimm über die Missetaten; auf daß ihr wisset, daß ein Gericht ist.