איוב 19
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Et Job répondit et dit:
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
Jusques à quand affligerez-vous mon cœur, et me briserez-vous par vos discours?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
Dix fois déjà vous m'avez humilié; n'aurez-vous point honte de me maltraiter?
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
Si vraiment j'ai failli, c'est à moi qu'en reste la faute.
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
Est-ce bien envers moi que vous le prenez haut? Est-ce moi que vous déclarez coupable de ma honte?
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
Comprenez donc que c'est Dieu qui m'abat, et m'enserre dans son filet.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
Voici, je crie à la violence, et ne suis pas écouté! je demande du secours, et n'obtiens pas justice!
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
Il a barré ma route pour que je ne puisse passer, et Il a mis l'obscurité sur mon sentier:
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
Il m'a dépouillé de ma gloire, et a enlevé la couronne de ma tête;
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
Il m'a miné de toutes parts, et c'en est fait de moi! et Il a arraché, comme un arbre, mon espoir,
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
et Il a allumé contre moi sa colère, et m'a envisagé comme son ennemi.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
Ensemble ses bataillons se sont avancés, et ils ont élevé leur chaussée pour m'atteindre, et se sont campés autour de ma tente.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
Il a éloigné mes frères de moi, et mes intimes ne sont plus pour moi que des étrangers;
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
mes proches se retirent, et mes connaissances m'oublient;
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
les gens de ma maison et mes servantes me considèrent comme un étranger,
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
je ne suis plus pour eux qu'un inconnu. J'appelle mon serviteur, et il ne répond point; de ma bouche il faut que je le prie.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
Mon humeur est importune à ma femme, et je dégoûte les fils de mon sang.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
Des enfants mêmes me méprisent: tenté-je de me lever, ils me tiennent des propos!
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
Je suis l'aversion des hommes de ma société, et ceux que j'aimais, se tournent contre moi.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
Mes os sont collés à ma peau et à ma chair, et j'échappe à peine avec la peau de mes dents.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
Ayez, ayez pitié de moi, vous au moins, mes amis! car c'est la main de Dieu qui m'a frappé.
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
Pourquoi me poursuivez-vous, comme Dieu? et êtes-vous insatiables de ma chair?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
Ah! si mes paroles pouvaient être écrites, et consignées dans un livre!
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
Si, avec le burin de fer et le plomb, on pouvait pour toujours les incruster sur le roc!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
Pour moi, je sais que mon Sauveur est vivant, et qu'il demeurera le dernier sur la terre;
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
et, quand après ma peau ce [reste] aura été détruit, même sans chair je verrai Dieu;
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
oui! moi, je le verrai à moi propice, mes yeux le verront, et non ceux d'un autre: mon cœur en languit dans mon sein!
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
Oui, alors vous direz: Pourquoi le poursuivions-nous, et trouvions-nous en lui une racine de débats?
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |
Redoutez l'épée pour vous, car la fureur est un crime puni par l'épée… C'est afin que vous sachiez qu'il y a un jugement.
