איוב 19
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Alors Job prit la parole et dit:
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
Jusques à quand affligerez-vous mon âme, et m’accablerez-vous de vos discours?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
Voilà dix fois que vous m’insultez, que vous m’outragez sans pudeur.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
Quand même j’aurais failli, c’est avec moi que demeure ma faute.
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
Mais vous, qui vous élevez contre moi, qui invoquez mon opprobre pour me convaincre,
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
sachez enfin que c’est Dieu qui m’opprime, et qui m’enveloppe de son filet.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
Voici que je crie à la violence, et nul ne me répond! J’en appelle, et point de justice!
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
Il m’a barré le chemin, et je ne puis passer: il a répandu les ténèbres sur mes sentiers.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
Il m’a dépouillé de ma gloire, il a enlevé la couronne de ma tête.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
Il m’a sapé tout à l’entour, et je tombe; il a déraciné, comme un arbre, mon espérance.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
Sa colère s’est allumée contre moi; il m’a traité comme ses ennemis.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
Ses bataillons sont venus ensemble, ils se sont frayés un chemin jusqu’à moi, ils font le siège de ma tente.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
Il a éloigné de moi mes frères; mes amis se sont détournés de moi.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
Mes proches m’ont abandonné, mes intimes m’ont oublié.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
Les hôtes de ma maison et mes servantes me traitent comme un étranger; je suis un inconnu à leurs yeux.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
J’appelle mon serviteur, et il ne me répond pas; je suis réduit à le supplier de ma bouche.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
Ma femme a horreur de mon haleine, je demande grâce aux fils de mon sein.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
Les enfants eux-mêmes me méprisent; si je me lève, ils me raillent.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
Tous ceux qui étaient mes confidents m’ont en horreur, ceux que j’aimais se tournent contre moi.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
Mes os sont attachés à ma peau et à ma chair, je me suis échappé avec la peau de mes dents.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
Ayez pitié, ayez pitié de moi, vous du moins, mes amis, car la main de Dieu m’a frappé!
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
Pourquoi me poursuivez-vous, comme Dieu me poursuit? Pourquoi êtes-vous insatiables de ma chair?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
Oh! Qui me donnera que mes paroles soient écrites! Qui me donnera qu’elles soient consignées dans un livre,
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
qu’avec un burin de fer et du plomb, elles soient pour toujours gravées dans le roc!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
Je sais que mon vengeur est vivant, et qu’il se lèvera le dernier sur la poussière.
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
Alors de ce squelette, revêtu de sa peau, de ma chair je verrai Dieu.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
Moi-même je le verrai; mes yeux le verront, et non un autre; mes reins se consument d’attente au-dedans de moi.
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
Vous direz alors: « Pourquoi le poursuivions-nous? » et la justice de ma cause sera reconnue.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |
Ce jour-là, craignez pour vous le glaive: terribles sont les vengeances du glaive! Et vous saurez qu’il y a une justice.
