איוב 19
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Then Job answered and said,
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
“How long will you make me suffer and break me into pieces with words?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
These ten times you have reproached me; you are not ashamed that you have treated me harshly.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
If it is indeed true that I have erred, my error remains my own concern.
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
If indeed you will exalt yourselves above me and use my humiliation against me,
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
then you should know that God has done wrong to me and has caught me in his net.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
See, I cry out, “Violence!” but I get no answer. I call out for help, but there is no justice.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
He has walled up my way so that I cannot pass, and he has set darkness in my path.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
He has stripped me of my glory, and he has taken the crown from my head.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
He has broken me down on every side, and I am gone; he has pulled up my hope like a tree.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
He has also kindled his wrath against me; he regards me as one of his adversaries.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
His troops come on together; they cast up siege mounds against me and encamp around my tent.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
He has put my brothers far from me; my acquaintances are wholly alienated from me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
My kinsfolk have failed me; my close friends have forgotten me.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
Those who once stayed as guests in my house and my female servants regard me as a stranger; I am an alien in their sight.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
I call to my servant, but he gives me no answer although I entreat him with my mouth.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
My breath is offensive to my wife; I am even disgusting to those who were born from my mother's womb.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
Even young children despise me; if I rise to speak, they speak against me.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
All my familiar friends abhor me; those whom I love have turned against me.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
My bones cling to my skin and to my flesh; I survive only by the skin of my teeth.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
Have pity upon me, have pity upon me, my friends, for the hand of God has touched me.
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
Why do you pursue me like God does? Will you ever be satisfied with my flesh?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
Oh, that my words were now written down! Oh, that they were inscribed in a book!
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
Oh, that with an iron pen and lead they were engraved in the rock forever!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
But as for me, I know that my Redeemer lives, and that at last he will stand on the earth;
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
after my skin, that is, this body, is destroyed, then in my flesh I will see God.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
I will see him with my own eyes—I, and not someone else. My heart fails within me.
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
If you say, 'How we will persecute him! The root of his troubles lies in him,'
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |
then be afraid of the sword, because wrath brings the punishment of the sword, so that you may know there is a judgment.”
