איוב 19
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Then responded Job, and said: —
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
How long will ye grieve my soul? or crush me with words?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
These ten times, have ye reviled me, Shameless ye wrong me.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
And even if indeed I have erred, with myself lodgeth mine error.
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
If indeed, against me, ye must needs magnify yourselves, and plead, against me, my reproach.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
Know, then, that, God, hath overthrown me, and, within his net, enclosed me.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
Lo! I cry—out: Violence! but receive no answer, I cry aloud, but there is no vindication;
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
My way, hath he walled up, that I cannot pass, and, upon my paths, hath he made darkness rest;
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
My glory—from off me, hath he stripped, and hath removed the crown of my head;
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
He hath ruined me on every side, and I am gone, and he hath taken away—like a tree—my hope;
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
Yea he hath kindled against me his anger, and accounted me towards him like unto his adversaries;
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
Together, enter his troops and have cast up, against me, their mound, and have encamped all around my tent;
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
My Brethren—from beside me, hath he moved far away, and, mine acquaintance, are wholly estranged from me;
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
Failed me, have my near of kin, and, mine intimate acquaintances, have forgotten me;
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
Ye guests of my house and my maidens, A stranger, have ye accounted me, An alien, have I become in their eyes;
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
To mine own servant, I called, and he would not answer, With mine own mouth, I kept entreating him;
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
My breath, is strange to my wife, and I am loathsome to the sons of my own mother;
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
Even young children, despise me, I rise up, and they speak against me;
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
All the men of mine intimate circle abhor me, and, these whom I loved, have turned against me;
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
Unto my skin and unto my flesh, have my bones cleaved, and I have escaped with the akin of my teeth.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
Pity me! pity me! ye, my friends, for, the hand of GOD, hath stricken me!
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
Wherefore should ye persecute me as GOD? and, with my flesh, should not he satisfied?
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
Oh, then, that my words, could be written, Oh that, in a record, they could be inscribed:
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
That, with a stylus of iron and [with] lead, for all time—in the rock, they could be graven!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
But, I, know that, my redeemer, liveth, and, as the Last over [my] dust, will he arise;
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
And, though, after my skin is struck off, this [followeth], yet, apart from my flesh, shall I see GOD:
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
Whom, I myself, shall see, on my side, and, mine own eyes, [shall] have looked upon, and not those of a stranger. Exhausted are my deepest desires in my bosom!
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
Surely ye should say—Why should we persecute him? seeing, the root of the matter, is found in me.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |
Be ye afraid—on your part—of the face of the sword, because, wrath, [bringeth] the punishments of the sword, to the end ye may know the Almighty.
