איוב 19

1 ויען איוב ויאמר׃

Then Job answered,

2 עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

"How long will you torment me, and crush me with words?

3 זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

You have reproached me ten times. You aren't ashamed that you attack me.

4 ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

If it is true that I have erred, my error remains with myself.

5 אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

If indeed you will magnify yourselves against me, and plead my disgrace against me;

6 דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

know now that God has subverted me, and has surrounded me with his net.

7 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

"Look, I cry out 'Injustice.' but there is no justice.

8 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

He has walled up my way so that I can't pass, and has set darkness in my paths.

9 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

He has stripped me of my glory, and taken the crown from my head.

10 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

He has broken me down on every side, and I am gone. My hope he has plucked up like a tree.

11 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

He has also kindled his wrath against me. He counts me among his adversaries.

12 יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

His troops come on together, build a siege ramp against me, and camp around my tent.

13 אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

"He has put my brothers far from me. My acquaintances are wholly estranged from me.

14 חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

My relatives have gone away. My familiar friends have forgotten me.

15 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

Those who dwell in my house, and my maids, count me for a stranger. I am a foreigner in their sight.

16 לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

I call to my servant, and he gives me no answer. I beg him with my mouth.

17 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

My breath is offensive to my wife. I am loathsome to the children of my own mother.

18 גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

Even young children despise me. If I arise, they speak against me.

19 תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

All my familiar friends abhor me. They whom I loved have turned against me.

20 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

My bones stick to my skin and to my flesh. I have escaped by the skin of my teeth.

21 חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

"Have pity on me, have pity on me, you my friends; for the hand of God has touched me.

22 למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Why do you persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?

23 מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

"Oh that my words were now written. Oh that they were inscribed in a scroll.

24 בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

That with an iron pen and lead they were engraved in the rock forever.

25 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

But as for me, I know that my Redeemer lives. In the end, he will stand upon the earth.

26 ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

After my skin is destroyed, then in my flesh shall I see God,

27 אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

Whom I, even I, shall see on my side. My eyes shall see, and not as a stranger. My heart is consumed within me.

28 כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

If you say, 'How we will persecute him, because the root of the matter is found in him.'

29 גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

Be afraid of the sword, for wrath brings the punishments of the sword, that you may know there is a judgment."