איוב 19

1 ויען איוב ויאמר׃

Then Job answered and said,

2 עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

How long will you vex my soul, and break me in pieces with words?

3 זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

These ten times have you reproached me: you are not ashamed that you make yourselves strange to me.

4 ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

And be it indeed that I have erred, my error remains with myself.

5 אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

If indeed you will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach:

6 דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

Know now that God has overthrown me, and has compassed me with his net.

7 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

Behold, I cry out of wrong, but I am not heard: I cry aloud, but there is no judgment.

8 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

He has fenced up my way that I cannot pass, and he has set darkness in my paths.

9 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

He has stripped me of my glory, and taken the crown from my head.

10 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

He has destroyed me on every side, and I am gone: and my hope has he removed like a tree.

11 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

He has also kindled his wrath against me, and he counts me to him as one of his enemies.

12 יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

His troops come together, and raise up their way against me, and encamp round about my tabernacle.

13 אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

He has put my brothers far from me, and my acquaintance are truly estranged from me.

14 חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

My kinsfolk have failed, and my familiar friends have forgotten me.

15 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

They that dwell in my house, and my maids, count me for a stranger: I am an alien in their sight.

16 לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

I called my servant, and he gave me no answer; I entreated him with my mouth.

17 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

My breath is strange to my wife, though I entreated for the children’s sake of my own body.

18 גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

Yes, young children despised me; I arose, and they spoke against me.

19 תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

All my inward friends abhorred me: and they whom I loved are turned against me.

20 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

My bone sticks to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.

21 חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

Have pity on me, have pity on me, O you my friends; for the hand of God has touched me.

22 למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Why do you persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?

23 מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

Oh that my words were now written! oh that they were printed in a book!

24 בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

That they were graven with an iron pen and lead in the rock for ever!

25 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

For I know that my redeemer lives, and that he shall stand at the latter day on the earth:

26 ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

And though after my skin worms destroy this body, yet in my flesh shall I see God:

27 אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

Whom I shall see for myself, and my eyes shall behold, and not another; though my reins be consumed within me.

28 כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

But you should say, Why persecute we him, seeing the root of the matter is found in me?

29 גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

Be you afraid of the sword: for wrath brings the punishments of the sword, that you may know there is a judgment.