איוב 19

1 ויען איוב ויאמר׃

And Job answered and said,

2 עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

How long will ye vex my soul, and crush me with words?

3 זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

These ten times have ye reproached me; ye are not ashamed to stupefy me.

4 ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

And be it [that] I have erred, mine error remaineth with myself.

5 אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

If indeed ye will magnify yourselves against me, and prove against me my reproach,

6 דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

Know now that God hath overthrown me, and hath surrounded me with his net.

7 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

Behold, I cry out of wrong, and I am not heard; I cry aloud, but there is no judgment.

8 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

He hath hedged up my way that I cannot pass, and he hath set darkness in my paths.

9 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

He hath stripped me of my glory, and taken the crown from my head.

10 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

He breaketh me down on every side, and I am gone; and my hope hath he torn up as a tree.

11 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

And he hath kindled his anger against me, and hath counted me unto him as one of his enemies.

12 יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

His troops have come together and cast up their way against me, and have encamped round about my tent.

13 אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

He hath put my brethren far from me, and mine acquaintance are quite estranged from me.

14 חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

My kinsfolk have failed, and my known friends have forgotten me.

15 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

The sojourners in my house and my maids count me as a stranger; I am an alien in their sight.

16 לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

I called my servant, and he answered not; I entreated him with my mouth.

17 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

My breath is strange to my wife, and my entreaties to the children of my [mother's] womb.

18 גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

Even young children despise me; I rise up, and they speak against me.

19 תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

All my intimate friends abhor me, and they whom I loved are turned against me.

20 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

My bones cleave to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.

21 חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

Have pity upon me, have pity upon me, ye my friends; for the hand of God hath touched me.

22 למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?

23 מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

Oh would that my words were written! oh that they were inscribed in a book!

24 בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

That with an iron style and lead they were graven in the rock for ever!

25 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

And [as for] me, I know that my Redeemer liveth, and the Last, he shall stand upon the earth;

26 ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

And [if] after my skin this shall be destroyed, yet from out of my flesh shall I see God;

27 אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

Whom I shall see for myself, and mine eyes shall behold, and not another: — my reins are consumed within me.

28 כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

If ye say, How shall we persecute him? when the root of the matter is found in me,

29 גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

Be ye yourselves afraid of the sword! for the sword is fury against misdeeds, that ye may know there is a judgment.