איוב 19

1 ויען איוב ויאמר׃

And Job made answer and said,

2 עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

How long will you make my life bitter, crushing me with words?

3 זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

Ten times now you have made sport of me; it gives you no sense of shame to do me wrong.

4 ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

And, truly, if I have been in error, the effect of my error is only on myself.

5 אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

If you make yourselves great against me, using my punishment as an argument against me,

6 דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

Be certain that it is God who has done me wrong, and has taken me in his net.

7 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

Truly, I make an outcry against the violent man, but there is no answer: I give a cry for help, but no one takes up my cause.

8 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

My way is walled up by him so that I may not go by: he has made my roads dark.

9 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

He has put off my glory from me, and taken the crown from my head.

10 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

I am broken down by him on every side, and I am gone; my hope is uprooted like a tree.

11 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

His wrath is burning against me, and I am to him as one of his haters.

12 יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

His armies come on together, they make their road high against me, and put up their tents round mine.

13 אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

He has taken my brothers far away from me; they have seen my fate and have become strange to me.

14 חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

My relations and my near friends have given me up, and those living in my house have put me out of their minds.

15 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

I am strange to my women-servants, and seem to them as one from another country.

16 לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

At my cry my servant gives me no answer, and I have to make a prayer to him.

17 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

My breath is strange to my wife, and I am disgusting to the offspring of my mother's body.

18 גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

Even young children have no respect for me; when I get up their backs are turned on me.

19 תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

All the men of my circle keep away from me; and those dear to me are turned against me.

20 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

My bones are joined to my skin, and I have got away with my flesh in my teeth.

21 חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

Have pity on me, have pity on me, O my friends! for the hand of God is on me.

22 למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Why are you cruel to me, like God, for ever saying evil against me?

23 מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

If only my words might be recorded! if they might be put in writing in a book!

24 בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

And with an iron pen and lead be cut into the rock for ever!

25 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

But I am certain that he who will take up my cause is living, and that in time to come he will take his place on the dust;

26 ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

And ... without my flesh I will see God;

27 אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

Whom I will see on my side, and not as one strange to me. My heart is broken with desire.

28 כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

If you say, How cruel we will be to him! because the root of sin is clearly in him:

29 גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

Be in fear of the sword, for the sword is the punishment for such things, so that you may be certain that there is a judge.