איוב 19

1 ויען איוב ויאמר׃

Then Job answered, and said,

2 עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

How long will ye vex my soul, and break me in pieces with words?

3 זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

These ten times ye have reproached me. Ye are not ashamed that ye deal hardly with me.

4 ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

And be it indeed that I have erred, my error remains with myself.

5 אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

If indeed ye will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach,

6 דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

know now that God has subverted me, and has encompassed me with his net.

7 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

Behold, I cry out of wrong, but I am not heard. I cry for help, but there is no justice.

8 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

He has walled up my way that I cannot pass, and has set darkness in my paths.

9 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

He has stripped me of my glory, and taken the crown from my head.

10 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

He has broken me down on every side, and I am gone. And he has plucked up my hope like a tree.

11 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

He has also kindled his wrath against me. And he considers me to him as his adversaries.

12 יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

His troops come on together, and cast up their way against me, and encamp round about my tent.

13 אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

He has put my brothers far from me, and my acquaintances are wholly estranged from me.

14 חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

My kinsfolk have failed, and my familiar friends have forgotten me.

15 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

Those who dwell in my house, and my maids, reckon me for a stranger; I am an alien in their sight.

16 לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

I call to my servant, and he gives me no answer. I entreat him with my mouth.

17 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

My breath is strange to my wife, and my supplication to the sons of my own mother.

18 גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

Even young children despise me. If I arise, they speak against me.

19 תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

All my familiar friends abhor me, and those whom I loved are turned against me.

20 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

My bone cleaves to my skin and to my flesh, and I have escaped with the skin of my teeth.

21 חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends, for the hand of God has touched me.

22 למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?

23 מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

O that my words were now written! O that they were inscribed in a book,

24 בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

that they were engraved in the rock forever with an iron pen and lead!

25 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

But as for me I know that my Redeemer lives, and at last he will stand up upon the earth.

26 ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

And after my skin, this body, is destroyed, then outside my flesh I shall see God,

27 אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

whom I, even I, shall see on my side, and my eyes shall behold, and not as a stranger. My heart is consumed within me.

28 כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

If ye say, How we will persecute him! And that the root of the matter is found in me,

29 גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

be ye afraid of the sword. For wrath brings the punishments of the sword, that ye may know there is a judgment.