ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ | 2 |
זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ | 3 |
ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ | 4 |
אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ | 5 |
דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ | 6 |
הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ | 7 |
ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ | 8 |
כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ | 9 |
יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ | 10 |
ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ | 11 |
יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ | 12 |
אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ | 13 |
חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ | 14 |
גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ | 15 |
לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ | 16 |
רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ | 17 |
גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ | 18 |
תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ | 19 |
בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ | 20 |
חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ | 21 |
למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ | 22 |
מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ | 23 |
בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ | 24 |
ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ | 25 |
ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ | 26 |
אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ | 27 |
כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ | 28 |
גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ | 29 |