ויען בלדד השחי ויאמר׃ | 1 |
עד אנה תשימון קנצי למלין תבינו ואחר נדבר׃ | 2 |
מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם׃ | 3 |
טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקמו׃ | 4 |
גם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אשו׃ | 5 |
אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך׃ | 6 |
יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו׃ | 7 |
כי שלח ברשת ברגליו ועל שבכה יתהלך׃ | 8 |
יאחז בעקב פח יחזק עליו צמים׃ | 9 |
טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב׃ | 10 |
סביב בעתהו בלהות והפיצהו לרגליו׃ | 11 |
יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו׃ | 12 |
יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות׃ | 13 |
ינתק מאהלו מבטחו ותצעדהו למלך בלהות׃ | 14 |
תשכון באהלו מבלי לו יזרה על נוהו גפרית׃ | 15 |
מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו׃ | 16 |
זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ׃ | 17 |
יהדפהו מאור אל חשך ומתבל ינדהו׃ | 18 |
לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו׃ | 19 |
על יומו נשמו אחרנים וקדמנים אחזו שער׃ | 20 |
אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל׃ | 21 |