איוב 17
| רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃ | 1 |
我的氣息已斷，壽命已盡，而且墳墓已為我做好。
| אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃ | 2 |
我豈不是成了笑罵的對象﹖我的眼睛豈不是在酸苦中過夜﹖
| שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃ | 3 |
求你將我的抵押放在你那裏! 誰還敢與我擊掌作保﹖
| כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃ | 4 |
因為你蒙蔽了他們的心，不叫他們明白，他們纔不敢舉起手來。
| לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃ | 5 |
人請自己的朋友分享所有，但自己的子女卻餓的眼目昏花。
| והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃ | 6 |
我成了人民取笑的資料，人人在我臉上可吐唾沫。
| ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃ | 7 |
我的眼睛因愁悶而昏花，我的肢體消失有如蔭影。
| ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃ | 8 |
正直人因此而驚異，無罪者憤起攻擊惡人。
| ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃ | 9 |
義人堅持自己的道，手淨的人倍增勇氣。
| ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃ | 10 |
你們眾人，請你們再回來，但在你們中我找不到一個智者。
| ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃ | 11 |
我的時日已過去，我志所謀，我心所愛，都已落空。
| לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃ | 12 |
他們將黑夜變為白天，使光明靠近黑暗；
| לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃ | 14 |
我對墓穴說：你作我父! 對蛆蟲說：你作我母，我妹!
| ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃ | 15 |
我的希望究在何處﹖我的幸福，有誰注意﹖
