איוב 16

1 ויען איוב ויאמר׃

Job svarade, och sade:

2 שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃

Jag hafver sådana ofta hört; I ären alle arme hugsvalare.

3 הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה׃

När vilja dock dessa lösa ord hafva en ända? Eller hvad fattas dig, att du så svarar?

4 גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃

Jag kunde ock väl tala såsom I; jag ville att edor själ vore i mine själs stad; jag ville ock finna ord emot eder, och så rista mitt hufvud öfver eder.

5 אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך׃

Jag ville styrka eder med munnen, och tala af sinnet med mina läppar.

6 אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃

Men om jag än talar, så skonar min svede mig dock intet; låter jag ock blifvat, så går han dock intet ifrå mig.

7 אך עתה הלאני השמות כל עדתי׃

Men nu gör han mig vedermödo, och förstörer all min ledamot.

8 ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃

Han hafver mig gjort skrynkotan, och vittnar emot mig; och min motståndare hafver sig upp emot mig, och svarar emot mig.

9 אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃

Hans vrede sliter mig, och den som är mig vred, biter samman tänderna öfver mig; min motståndare ser hvasst med sin ögon på mig.

10 פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃

De gapa med sin mun emot mig, och hafva hånliga slagit mig vid mitt kindben; de hafva tillhopa släckt sin harm på mig.

11 יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃

Gud hafver öfvergifvit mig dem orättfärdiga, och låtit mig komma i de ogudaktigas händer.

12 שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃

Jag var rik, men han hafver mig gjort till intet; han hafver tagit mig vid halsen, och sönderslitit mig, och uppsatt mig sig till ett mål.

13 יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃

Han hafver kringhvärft mig med sina skyttor; han hafver sargat mina njurar, och intet skonat; han hafver utgjutit min galla på jordena.

14 יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור׃

Han hafver gjort mig ett sår öfver det andra; han hafver öfverfallit mig såsom en kämpe.

15 שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃

Jag hafver sömmat en säck på mina hud, och hafver lagt mitt horn i mull.

16 פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות׃

Mitt ansigte är svullet af gråt, och min ögonlock äro vorden mörk;

17 על לא חמס בכפי ותפלתי זכה׃

Ändock att ingen orättfärdighet är i mine hand, och min bön är ren.

18 ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי׃

Ack jord! öfvertäck icke mitt blod, och mitt rop hafve intet rum.

19 גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים׃

Och si nu, mitt vittne är i himmelen, och den mig känner är i höjdene.

20 מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני׃

Mine vänner äro mine begabbare; mitt öga fäller tårar till Gud.

21 ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו׃

Om en man kunde gå till rätta med Gud, såsom menniskors barn med sin nästa.

22 כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך׃

Men de förelagda år äro komne; och jag går den vägen bort, den jag aldrig igen kommer.