איוב 16

1 ויען איוב ויאמר׃

Respondens autem Job, dixit:

2 שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃

[Audivi frequenter talia: consolatores onerosi omnes vos estis.

3 הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה׃

Numquid habebunt finem verba ventosa? aut aliquid tibi molestum est, si loquaris?

4 גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃

Poteram et ego similia vestri loqui, atque utinam esset anima vestra pro anima mea: consolarer et ego vos sermonibus, et moverem caput meum super vos;

5 אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך׃

roborarem vos ore meo, et moverem labia mea, quasi parcens vobis.

6 אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃

Sed quid agam? Si locutus fuero, non quiescet dolor meus, et si tacuero, non recedet a me.

7 אך עתה הלאני השמות כל עדתי׃

Nunc autem oppressit me dolor meus, et in nihilum redacti sunt omnes artus mei.

8 ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃

Rugæ meæ testimonium dicunt contra me, et suscitatur falsiloquus adversus faciem meam, contradicens mihi.

9 אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃

Collegit furorem suum in me, et comminans mihi, infremuit contra me dentibus suis: hostis meus terribilibus oculis me intuitus est.

10 פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃

Aperuerunt super me ora sua, et exprobrantes percusserunt maxillam meam: satiati sunt pœnis meis.

11 יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃

Conclusit me Deus apud iniquum, et manibus impiorum me tradidit.

12 שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃

Ego ille quondam opulentus, repente contritus sum: tenuit cervicem meam, confregit me, et posuit me sibi quasi in signum.

13 יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃

Circumdedit me lanceis suis; convulneravit lumbos meos: non pepercit, et effudit in terra viscera mea.

14 יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור׃

Concidit me vulnere super vulnus: irruit in me quasi gigas.

15 שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃

Saccum consui super cutem meam, et operui cinere carnem meam.

16 פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות׃

Facies mea intumuit a fletu, et palpebræ meæ caligaverunt.

17 על לא חמס בכפי ותפלתי זכה׃

Hæc passus sum absque iniquitate manus meæ, cum haberem mundas ad Deum preces.

18 ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי׃

Terra, ne operias sanguinem meum, neque inveniat in te locum latendi clamor meus:

19 גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים׃

ecce enim in cælo testis meus, et conscius meus in excelsis.

20 מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני׃

Verbosi amici mei: ad Deum stillat oculus meus:

21 ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו׃

atque utinam sic judicaretur vir cum Deo, quomodo judicatur filius hominis cum collega suo.

22 כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך׃

Ecce enim breves anni transeunt, et semitam per quam non revertar ambulo.]