איוב 16

1 ויען איוב ויאמר׃

Da svarede Job og sagde:

2 שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃

Jeg har hørt mange Ting som disse: I ere alle sammen besværlige Trøstere.

3 הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה׃

Bliver der Ende paa Ord, som kun ere Vind? eller hvad ægger dig, at du svarer?

4 גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃

Ogsaa jeg kunde tale som I, var kun eders Sjæl i min Sjæls Sted! jeg kunde sætte Ord sammen imod eder og ryste med Hovedet over eder.

5 אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך׃

Jeg kunde styrke eder med min Mund, og mine Læbers Trøst kunde bringe Lindring.

6 אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃

Vilde jeg tale, saa lindres min Smerte ikke; og vilde jeg lade være, hvad Lettelse finder jeg?

7 אך עתה הלאני השמות כל עדתי׃

Dog, nu har han gjort mig træt; du har ødelagt min hele Forsamling.

8 ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃

Du har grebet mig, det blev et Vidne imod mig; og min Magerhed rejste sig imod mig, den taler imod mig.

9 אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃

Hans Vrede har revet mig bort og forfulgte mig, han skar Tænder imod mig, som min Modstander stirrer han med sine Øjne imod mig.

10 פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃

De opspilede deres Gab imod mig, de sloge mine Kinder med Forhaanelse, de flokkede sig til Hobe imod mig.

11 יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃

Gud overantvordede mig til en uretfærdig og lod mig komme i de ugudeliges Hænder.

12 שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃

Jeg var rolig; men han sønderrev mig og tog mig i Nakken og sønderslog mig og oprejste mig til en Skive for sig.

13 יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃

Hans Skytter omringe mig, han sønderskærer mine Nyrer og sparer ikke, han udgyder min Galde paa Jorden.

14 יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור׃

Han gennembryder mig med Stød paa Stød, han løber imod mig som en Krigshelt.

15 שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃

Jeg syede Sæk omkring min Hud og lagde mit Horn i Støvet.

16 פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות׃

Mit Ansigt blusser af Graad, og Dødens Skygge hviler over mine Øjenlaage,

17 על לא חמס בכפי ותפלתי זכה׃

skønt ingen Uret er i mine Hænder, og min Bøn er ren.

18 ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי׃

O Jord! skjul ikke mit Blod, og ingen Grænse være for mit Raab.

19 גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים׃

Alt nu, se, i Himmelen er mit Vidne, og min Talsmand er i det høje.

20 מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני׃

Mine Venner ere blevne mine Bespottere, med Taarer vender mit Øje sig til Gud,

21 ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו׃

at han vilde skifte Ret mellem Manden og Gud, imellem Menneskets Barn og hans Næste.

22 כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך׃

Thi faa Aar skulle endnu komme, saa gaar jeg bort ad en Vej, ad hvilken jeg ikke kommer tilbage.