איוב 15

1 ויען אליפז התימני ויאמר׃

וַיַּעַן אֱלִיפַז הַֽתֵּימָנִי וַיֹּאמַֽר׃

2 החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃

הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנֽוֹ׃

3 הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃

הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּֽם׃

4 אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃

אַף־אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי־אֵֽל׃

5 כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃

כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִֽים׃

6 ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃

יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא־אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ־בָֽךְ׃

7 הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃

הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָֽלְתָּ׃

8 הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃

הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חׇכְמָֽה׃

9 מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃

מַה־יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְֽלֹא־עִמָּנוּ הֽוּא׃

10 גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃

גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִֽים׃

11 המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃

הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחוּמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּֽךְ׃

12 מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃

מַה־יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּֽמַה־יִּרְזְמוּן עֵינֶֽיךָ׃

13 כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃

כִּֽי־תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּֽין׃

14 מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃

מָה־אֱנוֹשׁ כִּֽי־יִזְכֶּה וְכִי־יִצְדַּק יְלוּד אִשָּֽׁה׃

15 הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃

הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָֽיו׃

16 אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃

אַף כִּי־נִתְעָב וְֽנֶאֱלָח אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָֽה׃

17 אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃

אֲחַוְךָ שְֽׁמַֽע־לִי וְזֶֽה־חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה׃

18 אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃

אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָֽם׃

19 להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃

לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא־עָבַר זָר בְּתוֹכָֽם׃

20 כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃

כׇּל־יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִֽיץ׃

21 קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃

קוֹל־פְּחָדִים בְּאׇזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶֽנּוּ׃

22 לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃

לֹא־יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי־חֹשֶׁךְ (וצפו) [וְצָפוּי] הוּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃

23 נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃

נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע ׀ כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃

24 יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃

יְֽבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ ׀ עָתִיד לַכִּידֽוֹר׃

25 כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃

כִּֽי־נָטָה אֶל־אֵל יָדוֹ וְאֶל־שַׁדַּי יִתְגַּבָּֽר׃

26 ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃

יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּֽיו׃

27 כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃

כִּֽי־כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי־כָֽסֶל׃

28 וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃

וַיִּשְׁכּוֹן ׀ עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּֽים׃

29 לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃

לֹֽא־יֶעְשַׁר וְלֹא־יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא־יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָֽם׃

30 לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃

לֹֽא־יָסוּר ׀ מִנִּי־חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּֽיו׃

31 אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃

אַל־יַאֲמֵן בַּשָּׁו נִתְעָה כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתֽוֹ׃

32 בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃

בְּֽלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָֽנָה׃

33 יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃

יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתֽוֹ׃

34 כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃

כִּֽי־עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אׇהֳלֵי־שֹֽׁחַד׃

35 הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃

הָרֹה עָמָל וְיָלֹֽד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָֽה׃