איוב 15
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ | 1 |
Then answered Eliphaz the Temanite, and said,
| החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃ | 2 |
Should a wise man utter vain knowledge, and fill his belly with the east wind?
| הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃ | 3 |
Should he reason with unprofitable talk? or with speeches wherewith he can do no good?
| אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃ | 4 |
Yea, thou castest off fear, and restrainest prayer before El.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ | 5 |
For thy mouth uttereth thine iniquity, and thou choosest the tongue of the crafty.
| ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃ | 6 |
Thine own mouth condemneth thee, and not I: yea, thine own lips testify against thee.
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ | 7 |
Art thou the first man that was born? or wast thou made before the hills?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ | 8 |
Hast thou heard the secret of Eloah? and dost thou restrain wisdom to thyself?
| מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃ | 9 |
What knowest thou, that we know not? what understandest thou, which is not in us?
| גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ | 10 |
With us are both the grayheaded and very aged men, much elder than thy father.
| המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ | 11 |
Are the consolations of El small with thee? is there any secret thing with thee?
| מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃ | 12 |
Why doth thine heart carry thee away? and what do thy eyes wink at,
| כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ | 13 |
That thou turnest thy spirit against El, and lettest such words go out of thy mouth?
| מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃ | 14 |
What is man, that he should be clean? and he which is born of a woman, that he should be righteous?
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃ | 15 |
Behold, he putteth no trust in his saints; yea, the heavens are not clean in his sight.
| אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃ | 16 |
How much more abominable and filthy is man, which drinketh iniquity like water?
| אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃ | 17 |
I will shew thee, hear me; and that which I have seen I will declare;
| אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ | 18 |
Which wise men have told from their fathers, and have not hid it:
| להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃ | 19 |
Unto whom alone the earth was given, and no stranger passed among them.
| כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃ | 20 |
The wicked man travaileth with pain all his days, and the number of years is hidden to the oppressor.
| קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ | 21 |
A dreadful sound is in his ears: in prosperity the destroyer shall come upon him.
| לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃ | 22 |
He believeth not that he shall return out of darkness, and he is waited for of the sword.
| נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃ | 23 |
He wandereth abroad for bread, saying, Where is it? he knoweth that the day of darkness is ready at his hand.
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃ | 24 |
Trouble and anguish shall make him afraid; they shall prevail against him, as a king ready to the battle.
| כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃ | 25 |
For he stretcheth out his hand against El, and strengtheneth himself against the Almighty.
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ | 26 |
He runneth upon him, even on his neck, upon the thick bosses of his bucklers:
| כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃ | 27 |
Because he covereth his face with his fatness, and maketh collops of fat on his flanks.
| וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ | 28 |
And he dwelleth in desolate cities, and in houses which no man inhabiteth, which are ready to become heaps.
| לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃ | 29 |
He shall not be rich, neither shall his substance continue, neither shall he prolong the perfection thereof upon the earth.
| לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ | 30 |
He shall not depart out of darkness; the flame shall dry up his branches, and by the breath of his mouth shall he go away.
| אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃ | 31 |
Let not him that is deceived trust in vanity: for vanity shall be his recompence.
| בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ | 32 |
It shall be accomplished before his time, and his branch shall not be green.
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ | 33 |
He shall shake off his unripe grape as the vine, and shall cast off his flower as the olive.
| כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃ | 34 |
For the congregation of hypocrites shall be desolate, and fire shall consume the tabernacles of bribery.
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ | 35 |
They conceive mischief, and bring forth vanity, and their belly prepareth deceit.
