איוב 15
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ | 1 |
Så tog Temaniten Elifaz til Orde og sagde:
| החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃ | 2 |
"Mon Vismand svarer med Mundsvejr og fylder sit Indre med Østenvind
| הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃ | 3 |
for at hævde sin Ret med gavnløs Tale, med Ord, som intet båder?
| אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃ | 4 |
Desuden nedbryder du Gudsfrygt og krænker den Stilhed, som tilkommer Gud.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ | 5 |
Din Skyld oplærer din Mund, du vælger de listiges Sprog.
| ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃ | 6 |
Din Mund domfælder dig, ikke jeg, dine Læber vidner imod dig!
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ | 7 |
Var du den første, der fødtes, kom du til Verden, før Højene var?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ | 8 |
Mon du lytted til, da Gud holdt Råd, og mon du rev Visdommen til dig?
| מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃ | 9 |
Hvad ved du, som vi ikke ved, hvad forstår du, som vi ikke kender?
| גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ | 10 |
Også vi har en gammel iblandt os, en Olding, hvis Dage er fler end din Faders!
| המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ | 11 |
Er Guds Trøst dig for lidt, det Ord, han mildelig talede til dig?
| מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃ | 12 |
Hvi river dit Hjerte dig hen, hvi ruller dit Øje vildt?
| כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ | 13 |
Thi du vender din Harme mod Gud og udstøder Ord af din Mund.
| מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃ | 14 |
Hvor kan et Menneske være rent, en kvindefødt have Ret?
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃ | 15 |
End ikke sine Hellige tror han, og Himlen er ikke ren i hans Øjne,
| אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃ | 16 |
hvad da den stygge, den onde, Manden, der drikker Uret som Vand!
| אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃ | 17 |
Jeg vil sige dig noget, hør mig, jeg fortæller, hvad jeg har set,
| אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ | 18 |
hvad vise Mænd har forkyndt, deres Fædre ikke dulgt,
| להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃ | 19 |
dem alene var Landet givet, ingen fremmed færdedes blandt dem:
| כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃ | 20 |
Den gudløse ængstes hele sit Liv, de stakkede År, en Voldsmand lever;
| קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ | 21 |
Rædselslyde fylder hans Ører, midt under Fred er Hærgeren over ham;
| לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃ | 22 |
han undkommer ikke fra Mørket, opsparet er han for Sværdet,
| נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃ | 23 |
udset til Føde for Gribbe, han ved, at han står for Fald;
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃ | 24 |
Mørkets Dag vil skræmme ham. Trængsel og Angst overvælde ham som en Konge, rustet til Strid.
| כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃ | 25 |
Thi Hånden rakte han ud mod Gud og bød den Almægtige Trods,
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ | 26 |
stormed bårdnakket mod ham med sine tykke, buede Skjolde.
| כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃ | 27 |
Thi han dækked sit Ansigt med Fedt og samlede Huld på sin Lænd.
| וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ | 28 |
tog Bolig i Byer, der øde lå hen. i Huse, man ikke må bo i, bestemt til at ligge i Grus.
| לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃ | 29 |
Han bliver ej rig, hans Velstand forgår, til Jorden bøjer sig ikke hans Aks;
| לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ | 30 |
han undkommer ikke fra Mørket. Solglød udtørrer hans Spire, hans Blomst rives bort af Vinden.
| אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃ | 31 |
Han stole ikke på Tomhed han farer vild thi Tomhed skal være hans Løn!
| בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ | 32 |
I Utide visner hans Stamme, hans Palmegren skal ikke grønnes;
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ | 33 |
han ryster som Ranken sin brue af og kaster som Olietræet sin Blomst.
| כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃ | 34 |
Thi vanhelliges Samfund er goldt, og Ild fortærer Bestikkelsens Telte;
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ | 35 |
svangre med Kvide, føder de Uret, og deres Moderskød fostrer Svig!
