< איוב 14 >
אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ | 1 |
L’homme né de femme est de peu de jours et rassasié de trouble;
כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ | 2 |
Il sort comme une fleur, et il est fauché; il s’enfuit comme une ombre, et il ne dure pas.
אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ | 3 |
Pourtant, sur lui tu ouvres tes yeux, et tu me fais venir en jugement avec toi!
מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ | 4 |
Qui est-ce qui tirera de l’impur un [homme] pur? Pas un!
אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ | 5 |
Si ses jours sont déterminés, si le nombre de ses mois est par-devers toi, si tu lui as posé ses limites, qu’il ne doit pas dépasser,
שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ | 6 |
Détourne de lui ton regard, et il aura du repos, jusqu’à ce que, comme un mercenaire, il achève sa journée;
כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ | 7 |
Car il y a de l’espoir pour un arbre: s’il est coupé, il repoussera encore, et ses rejetons ne cesseront pas.
אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ | 8 |
Si sa racine vieillit dans la terre, et si son tronc meurt dans la poussière,
מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ | 9 |
À l’odeur de l’eau il poussera, et il fera des branches comme un jeune plant;
וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ | 10 |
Mais l’homme meurt et gît là; l’homme expire, et où est-il?
אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ | 11 |
Les eaux s’en vont du lac; et la rivière tarit et sèche:
ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ | 12 |
Ainsi l’homme se couche et ne se relève pas: jusqu’à ce qu’il n’y ait plus de cieux, ils ne s’éveillent pas, et ils ne se réveillent pas de leur sommeil.
מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol ) | 13 |
Oh! si tu voulais me cacher dans le shéol, me tenir caché jusqu’à ce que ta colère se détourne, me fixer un temps arrêté, et puis te souvenir de moi, – (Sheol )
אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ | 14 |
(Si un homme meurt, revivra-t-il?) tous les jours de ma détresse, j’attendrais jusqu’à ce que mon état vienne à changer:
תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ | 15 |
Tu appellerais, et moi je te répondrais; ton désir serait tourné vers l’œuvre de tes mains;
כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ | 16 |
Car maintenant tu comptes mes pas: ne veilles-tu pas sur mon péché?
חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ | 17 |
Ma transgression est scellée dans un sac, et [dans tes pensées] tu ajoutes à mon iniquité.
ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ | 18 |
Mais une montagne qui s’éboule est réduite en poussière, et le rocher est transporté de son lieu;
אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ | 19 |
Les eaux usent les pierres, leur débordement emporte la poussière de la terre: ainsi tu fais périr l’espoir de l’homme.
תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ | 20 |
Tu le domines pour toujours, et il s’en va; tu changes sa face, et tu le renvoies.
יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ | 21 |
Ses fils sont honorés, et il ne le sait pas; ils sont abaissés, et il ne s’en aperçoit pas.
אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ | 22 |
Sa chair ne souffre que pour lui-même, et son âme ne mène deuil que sur lui-même.