< איוב 14 >
אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ | 1 |
Man [that is] born of a woman [is] of few days, and full of trouble.
כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ | 2 |
He cometh forth like a flower, and is cut down: he fleeth also as a shadow, and continueth not.
אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ | 3 |
And dost thou open thy eyes upon such one, and bring me into judgment with thee?
מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ | 4 |
Who can bring a clean [thing] out of an unclean? not one.
אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ | 5 |
Seeing his days [are] determined, the number of his months [is] with thee, thou hast appointed his bounds that he cannot pass;
שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ | 6 |
Turn from him, that he may rest, till he shall accomplish, as a hireling, his day.
כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ | 7 |
For there is hope of a tree, if it is cut down, that it will sprout again, and that its tender branch will not cease.
אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ | 8 |
Though its root shall become old in the earth, and its stock die in the ground;
מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ | 9 |
[Yet] through the scent of water it will bud, and bring forth boughs like a plant.
וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ | 10 |
But man dieth, and wasteth away: yes, man yieldeth his breath, and where [is] he?
אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ | 11 |
[As] the waters fail from the sea, and the flood decayeth and drieth up:
ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ | 12 |
So man lieth down, and riseth not: till the heavens [shall be] no more, they shall not awake, nor be raised out of their sleep.
מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol ) | 13 |
O that thou wouldst hide me in the grave, that thou wouldst keep me secret, until thy wrath is past, that thou wouldst appoint me a set time, and remember me! (Sheol )
אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ | 14 |
If a man dieth, shall he live [again]? all the days of my appointed time will I wait, till my change shall come.
תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ | 15 |
Thou shalt call, and I will answer thee: thou wilt have a desire to the work of thy hands.
כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ | 16 |
For now thou numberest my steps: dost thou not watch over my sin?
חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ | 17 |
My transgression [is] sealed up in a bag, and thou sewest up my iniquity.
ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ | 18 |
And surely the mountain falling cometh to naught, and the rock is removed out of its place.
אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ | 19 |
The waters wear the stones: thou washest away the things which grow [out] of the dust of the earth; and thou destroyest the hope of man.
תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ | 20 |
Thou prevailest for ever against him, and he passeth: thou changest his countenance, and sendest him away.
יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ | 21 |
His sons come to honor, and he knoweth [it] not; and they are brought low, but he perceiveth [it] not of them.
אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ | 22 |
But his flesh upon him shall have pain, and his soul within him shall mourn.