איוב 14

1 אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃

Man that is born of a woman, is of few days, and full of trouble:

2 כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃

As a flower, he cometh forth—and fadeth, He fleeth also as a shadow, and continueth not.

3 אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃

And yet upon such a one as this, hast thou opened thine eye? And, him, wouldst thou bring into judgment with thee?

4 מי יתן טהור מטמא לא אחד׃

Who can bring a clean thing out of an unclean? Not one!

5 אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃

If determined am his days, the number of his months, is with thee, Fixed times for him, thou hast appointed and he cannot go beyond.

6 שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃

Look sway from him, that he may rest, Till he shall pay off, as a hireling, his day.

7 כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃

Though there is—for a tree—hope, —if it should be cut down, that, again, it will grow, and, the tender branch thereof, will not cease;

8 אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃

If its root, should become old in the earth, and, in the dust, its stock should die:

9 מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃

Through the scent of water, it may break forth, and produce branches like a sapling,

10 וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃

Yet, man, dieth, and is prostrate, Yea the son of earth doth cease to breathe, and where is he?

11 אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃

Waters, have failed from, the sea, and, a river, may waste and dry up;

12 ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃

So, a man, hath lain down, and shall not arise, until there are no heavens, they shall not awake, nor be roused up out of their sleep.

13 מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585)

Oh that, in hades, thou wouldst hide me! that thou wouldst keep me secret, until the turn of thine anger, that thou wouldst set for me a fixed time, and remember me: (Sheol h7585)

14 אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃

If a man die, can he live again? All the days of my warfare, would I wait, until my relief should come: —

15 תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃

Thou shouldst call, and, I, would answer thee, —For the work of thine own hand, thou shouldst long.

16 כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃

For, now, my steps, thou countest, Thou wilt not pass over my sin:

17 חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃

Sealed up in a bag, is my transgression, and thou hast glued over mine iniquity.

18 ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃

But, in very deed, a mountain falling, will lie prostrate, or, a rock moved out of its place:

19 אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃

Stones, have been hollowed out by waters, the floods thereof wash away the dust of the earth, and, the hope of mortal man, thou hast destroyed:

20 תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃

Thou dost overpower him utterly, and he departeth, Disfiguring his face, so, hast thou sent him away.

21 יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃

His sons, come to honour, and he knoweth it not, Or they are brought low, and he perceiveth it not of them.

22 אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃

But, his flesh, for himself, is in pain, and, his soul, for himself, doth mourn.