איוב 14
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ | 1 |
Man that is born of a woman is of few days, and full of trouble.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ | 2 |
He cometh forth like a flower, and withereth; he fleeth also as a shadow, and continueth not.
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ | 3 |
And dost Thou open Thine eyes upon such a one, and bringest me into judgment with Thee?
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ | 4 |
Who can bring a clean thing out of an unclean? not one.
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ | 5 |
Seeing his days are determined, the number of his months is with Thee, and Thou hast appointed his bounds that he cannot pass;
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ | 6 |
Look away from him, that he may rest, till he shall accomplish, as a hireling, his day.
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ | 7 |
For there is hope of a tree, if it be cut down, that it will sprout again, and that the tender branch thereof will not cease.
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ | 8 |
Though the root thereof wax old in the earth, and the stock thereof die in the ground;
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ | 9 |
Yet through the scent of water it will bud, and put forth boughs like a plant.
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ | 10 |
But man dieth, and lieth low; yea, man perisheth, and where is he?
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ | 11 |
As the waters fail from the sea, and the river is drained dry;
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ | 12 |
So man lieth down and riseth not; till the heavens be no more, they shall not awake, nor be roused out of their sleep.
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) | 13 |
Oh that Thou wouldest hide me in the nether-world, that Thou wouldest keep me secret, until Thy wrath be past, that Thou wouldest appoint me a set time, and remember me! — (Sheol h7585)
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ | 14 |
If a man die, may he live again? All the days of my service would I wait, till my relief should come —
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ | 15 |
Thou wouldest call, and I would answer Thee; Thou wouldest have a desire to the work of Thy hands.
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ | 16 |
But now Thou numberest my steps, Thou dost not even wait for my sin;
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ | 17 |
My transgression is sealed up in a bag, and Thou heapest up mine iniquity.
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ | 18 |
And surely the mountain falling crumbleth away, and the rock is removed out of its place;
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ | 19 |
The waters wear the stones; the overflowings thereof wash away the dust of the earth; so Thou destroyest the hope of man.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ | 20 |
Thou prevailest for ever against him, and he passeth; Thou changest his countenance, and sendest him away.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ | 21 |
His sons come to honour, and he knoweth it not; and they are brought low, but he regardeth them not.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ | 22 |
But his flesh grieveth for him, and his soul mourneth over him.
