איוב 14
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ | 1 |
Man that is borne of woman, is of short continuance, and full of trouble.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ | 2 |
He shooteth foorth as a flowre, and is cut downe: he vanisheth also as a shadowe, and continueth not.
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ | 3 |
And yet thou openest thine eyes vpon such one, and causest me to enter into iudgement with thee.
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ | 4 |
Who can bring a cleane thing out of filthinesse? there is not one.
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ | 5 |
Are not his dayes determined? the nober of his moneths are with thee: thou hast appointed his boundes, which he can not passe.
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ | 6 |
Turne from him that he may cease vntill his desired day, as an hyreling.
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ | 7 |
For there is hope of a tree, if it bee cut downe, that it will yet sproute, and the branches thereof will not cease.
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ | 8 |
Though the roote of it waxe olde in the earth, and the stocke thereof be dead in ye ground,
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ | 9 |
Yet by the sent of water it will bud, and bring foorth boughes like a plant.
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ | 10 |
But man is sicke, and dyeth, and man perisheth, and where is he?
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ | 11 |
As the waters passe from the sea, and as the flood decayeth and dryeth vp,
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ | 12 |
So man sleepeth and riseth not: for hee shall not wake againe, nor be raised from his sleepe till the heauen be no more.
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) | 13 |
Oh that thou wouldest hide me in the graue, and keepe me secret, vntill thy wrath were past, and wouldest giue me terme, and remember me. (Sheol h7585)
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ | 14 |
If a man die, shall he liue againe? All the dayes of mine appointed time will I waite, till my changing shall come.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ | 15 |
Thou shalt call me, and I shall answere thee: thou louest the worke of thine own hands.
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ | 16 |
But nowe thou nombrest my steppes, and doest not delay my sinnes.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ | 17 |
Mine iniquitie is sealed vp, as in a bagge, and thou addest vnto my wickednesse.
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ | 18 |
And surely as the mountaine that falleth, commeth to nought, and the rocke that is remooued from his place:
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ | 19 |
As the water breaketh the stones, when thou ouerflowest the things which growe in the dust of ye earth: so thou destroyest ye hope of man.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ | 20 |
Thou preuailest alway against him, so that he passeth away: he changeth his face when thou castest him away.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ | 21 |
And he knoweth not if his sonnes shall be honourable, neither shall he vnderstand concerning them, whether they shalbe of lowe degree,
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ | 22 |
But while his flesh is vpon him, he shall be sorowfull, and while his soule is in him, it shall mourne.
