איוב 14
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ | 1 |
Man, who is born of a woman, is of few days, and full of trouble.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ | 2 |
He comes forth like a flower, and is cut down. He too flees as a shadow, and does not continue.
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ | 3 |
And do thou open thine eyes upon such a one, and bring me into judgment with thee?
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ | 4 |
Who can bring a clean thing out of an unclean? Not one.
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ | 5 |
Seeing his days are determined, the number of his months is with thee, and thou have appointed his bounds that he cannot pass,
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ | 6 |
look away from him, that he may rest, till he shall accomplish, as a hireling, his day.
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ | 7 |
For there is hope of a tree, if it is cut down, that it will sprout again, and that the tender branch of it will not cease.
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ | 8 |
Though the root of it grows old in the earth, and the trunk of it dies in the ground,
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ | 9 |
yet through the scent of water it will bud, and put forth boughs like a plant.
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ | 10 |
But man dies, and is laid low. Yea, man gives up the spirit, and where is he?
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ | 11 |
As the waters fail from the sea, and the river wastes away and dries up,
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ | 12 |
so man lies down and does not rise. Till the heavens be no more, they shall not awake, nor be roused out of their sleep.
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) | 13 |
O that thou would hide me in Sheol, that thou would keep me secret, until thy wrath be past, that thou would appoint for me a set time, and remember me! (Sheol h7585)
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ | 14 |
If a man dies, shall he live again? All the days of my warfare I would wait till my release should come.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ | 15 |
Thou would call, and I would answer thee. Thou would have a desire to the work of thy hands.
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ | 16 |
But now thou number my steps. Do thou not watch over my sin?
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ | 17 |
My transgression is sealed up in a bag, and thou fasten up my iniquity.
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ | 18 |
But the falling mountain comes to nothing, and the rock is removed out of its place.
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ | 19 |
The waters wear the stones. The overflowings of it wash away the dust of the earth. So thou destroy the hope of man.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ | 20 |
Thou prevail forever against him, and he passes. Thou change his countenance, and send him away.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ | 21 |
His sons come to honor, and he does not know it, and they are brought low, but he does not perceive it of them.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ | 22 |
But his flesh upon him has pain, and his soul within him mourns.
