איוב 14
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ | 1 |
Et Menneske, født af en Kvinde, lever en stakket Tid og mættes af Uro.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ | 2 |
Han gaar op som et Blomster og henvisner, han flyr som en Skygge og bestaar ikke.
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ | 3 |
Ogsaa over en saadan oplader du dine Øjne og fører mig for din Dom.
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ | 4 |
Ja, kom der dog en ren af en uren! men nej, ikke en eneste.
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ | 5 |
Dersom hans Dage ere bestemte, hans Maaneders Tal fastsat hos dig, dersom du har sat ham en Grænse, han ikke kan overskride:
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ | 6 |
Da lad af fra ham, at han maa hvile; at han dog som en Daglønner maa glæde sig ved sin Dag.
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ | 7 |
Thi et Træ har Haab: Naar det er afhugget, kan det igen skyde frem, og dets Kviste udeblive ikke.
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ | 8 |
Om end dets Rod bliver gammel i Jorden, og dets Stub dør i Støvet,
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ | 9 |
saa grønnes det dog igen af Vandets Duft og skyder Grene som en frisk Plante.
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ | 10 |
Men dør en Mand, er hans Kraft forbi, og opgiver et Menneske Aanden, hvor er han da?
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ | 11 |
Vand løber ud af Søen, og en Flod svinder og bliver tør:
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ | 12 |
Saaledes lægger og at Menneske sig og staar ikke op; indtil Himlene ikke mere ere, opvaagne de ikke, og de opvækkes ikke af deres Søvn.
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) | 13 |
Gid du vilde gemme mig i Graven, ja skjule mig, indtil din Vrede vendte om; at du vilde sætte mig en beskikket Tid og vilde komme mig i Hu igen! (Sheol h7585)
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ | 14 |
Naar en Mand dør, mon han da skal leve op igen? saa vilde jeg vente alle mine Stridsdage, indtil min Afløsning kom.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ | 15 |
Du skulde kalde, og jeg skulde svare dig; du skulde længes efter dine Hænders Gerning!
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ | 16 |
Thi nu tæller du mine Skridt; du varer ikke over min Synd.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ | 17 |
Min Overtrædelse er forseglet i et Knippe, og du syr til om min Misgerning.
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ | 18 |
Men et Bjerg, som falder, smuldrer hen, og en Klippe flytter sig fra sit Sted;
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ | 19 |
Vandet udhuler Stene, og dets Strømme bortskylle Jordens Støv: Saaledes gør du et Menneskes Forhaabning til intet.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ | 20 |
Du overvælder ham evindelig, og han farer hen; du forvender hans Udseende og lader ham fare.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ | 21 |
Ere hans Børn i Ære, da ved han det ikke; ere de ringe, da mærker han det ikke.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ | 22 |
For ham er kun Smerten, hans Kød lider, og for ham Sorgen, hans Sjæl føler.
