איוב 13
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ | 1 |
Lo! all [this], hath mine own eye seen, —Mine ear hath heard and understood it:
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ | 2 |
Just as ye know, I too, know, I, fall not short, of you.
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ | 3 |
But indeed, I, unto the Almighty, would speak, and, to direct my argument unto GOD, would I be well pleased.
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ | 4 |
For, in truth, ye, do besmear with falsehood, Worthless physicians, all of you!
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ | 5 |
Oh that ye would, altogether hold your peace, and it should serve you for wisdom!
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ | 6 |
Hear, I pray you, the argument of my mouth, and, to the pleadings of my lips, give heed: —
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ | 7 |
Is it, for God, ye would speak perversely? And, for him, would ye speak deceit:
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ | 8 |
Even, for him, would ye be partial? Or, for GOD, would ye [so] plead?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ | 9 |
Would it be well, when he searched you out? Or, as one might jest with a mortal, would ye jest, with him?
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ | 10 |
He will, severely rebuke, you, if ye are secretly partial.
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ | 11 |
Shall not, his majesty, overwhelm you? and, the dread of him, fall upon you?
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ | 12 |
Are not your memorable sayings, proverbs of ashes? Breastworks of clay, your breastworks?
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ | 13 |
Quietly let me alone, that, I, may speak out, then let come on me, what may.
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ | 14 |
In any case, I will take up my flesh in my teeth, and, my life, will I put in my hand:
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ | 15 |
Lo! he may slay me, [yet], for him, will I wait, —Nevertheless, my ways—unto his face, will I show to be right:
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ | 16 |
Even he, will be on my side—unto salvation, For, not before his face, shall any impious person come.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ | 17 |
Hear ye patiently my speech, and be my declaration in your ears.
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ | 18 |
Lo! I pray you, I have set forth in order a plea, I know that, I, shall be found right.
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ | 19 |
Who is it that shall contend with me? For, now, if I should hold my peace, why! I should breathe my last!
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ | 20 |
Only, two things, do thou not with me, then, from thy face, will I not hide me: —
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ | 21 |
Thy hand—from off me, take thou far away, and, thy terror, let it not startle me!
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ | 22 |
Then call thou, and, I, will answer, Or I will speak, and reply thou unto me.
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ | 23 |
How many are mine iniquities and sins? My transgression and my sin, let me know!
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ | 24 |
Wherefore, thy face, shouldst thou hide? Or count me, as an enemy to thee?
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ | 25 |
A driven leaf, wilt thou cause to tremble? Or, dry stubble, wilt thou pursue?
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ | 26 |
For thou writest, against me, bitter things, and dost make me inherit the iniquities of my youth;
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ | 27 |
And thou dost put—in the stocks—my feet, and observest all my paths, Against the roots of my feet, thou dost cut out a bound;
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ | 28 |
And, a man himself, as a rotten thing, weareth out, as a garment which the moth hath eaten.
