< איוב 13 >
הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ | 1 |
Lo! all this mine eye hath seen; Mine ear hath heard and understood it.
כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ | 2 |
What ye know, I know also; I am not inferior to you.
אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ | 3 |
But O that I might speak with the Almighty! O that I might reason with God!
ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ | 4 |
For ye are forgers of lies; Physicians of no value, all of you!
מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ | 5 |
O that ye would altogether hold your peace! This, truly, would be wisdom in you.
שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ | 6 |
Hear, I pray you, my arguments; Attend to the pleadings of my lips!
הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ | 7 |
Will ye speak falsehood for God? Will ye utter deceit for him?
הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ | 8 |
Will ye be partial to his person? Will ye contend earnestly for God?
הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ | 9 |
Will it be well for you, if he search you thoroughly? Can ye deceive him, as one may deceive a man?
הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ | 10 |
Surely he will rebuke you, If ye secretly have respect to persons.
הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ | 11 |
Doth not his majesty make you afraid, And his dread fall upon you?
זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ | 12 |
Your maxims are words of dust; Your fortresses are fortresses of clay.
החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ | 13 |
Hold your peace, and let me speak: And then come upon me what will!
על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ | 14 |
Why do I take my flesh in my teeth, And put my life in my hand?
הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ | 15 |
Lo! he slayeth me, and I have no hope! Yet will I justify my ways before him.
גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ | 16 |
This also shall be my deliverance; For no unrighteous man will come before him.
שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ | 17 |
Hear attentively my words, And give ear to my declaration!
הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ | 18 |
Behold, I have now set in order my cause; I know that I am innocent.
מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ | 19 |
Who is he that can contend with me? For then would I hold my peace, and die!
אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ | 20 |
Only do not unto me two things, Then will I not hide myself from thy presence;
כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ | 21 |
Let not thy hand be heavy upon me, And let not thy terrors make me afraid:
וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ | 22 |
Then call upon me, and I will answer; Or I will speak, and answer thou me.
כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ | 23 |
How many are my iniquities and sins? Make me to know my faults and transgressions.
למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ | 24 |
Wherefore dost thou hide thy face, And account me as thine enemy?
העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ | 25 |
Wilt thou put in fear the driven leaf? Wilt thou pursue the dry stubble?
כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ | 26 |
For thou writest bitter things against me, And makest me inherit the sins of my youth.
ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ | 27 |
Yea, thou puttest my feet in the stocks, And waterest all my paths; Thou hemmest in the soles of my feet.
והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ | 28 |
And I, like an abandoned thing, shall waste away; Like a garment which is moth-eaten.