איוב 13

1 הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃

Behold, mine eye has seen these things, and mine ear has heard [them].

2 כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃

And I know all that you too know; and I have not less understanding than you.

3 אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃

Nevertheless I will speak to the Lord, and I will reason before him, if he will.

4 ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃

But you are all bad physicians, and healers of diseases.

5 מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃

But would that you were silent, and it would be wisdom to you in the end.

6 שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃

But hear you the reasoning of my mouth, and attend to the judgment of my lips.

7 הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃

Do you not speak before the Lord, and utter deceit before him?

8 הפניו תשאון אם לאל תריבון׃

Or will you draw back? nay do, you yourselves be judges.

9 הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃

For [it were] well if he would thoroughly search you: for though doing all things [in your power] you should attach yourselves to him,

10 הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃

he will not reprove you at all the less: but if moreover you should secretly respect persons,

11 הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃

shall not his whirlpool sweep you round, and terror from him fall upon you?

12 זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃

And your glorying shall prove in the end to you like ashes, and your body [like a body] of clay.

13 החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃

Be silent, that I may speak, and cease from [mine] anger,

14 על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃

while I may take my flesh in my teeth, and put my life in my hand.

15 הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃

Though the Mighty One should lay hand upon me, forasmuch as he has begun, verily I will speak, and plead before him.

16 גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃

And this shall turn to me for salvation; for fraud shall have no entrance before him.

17 שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃

Hear, hear you my words, for I will declare in your hearing.

18 הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃

Behold, I am near my judgment: I know that I shall appear evidently just.

19 מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃

For who is he that shall plead with me, that I should now be silent, and expire?

20 אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃

But grant me two things: then I will not hide myself from your face.

21 כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃

Withhold [your] hand from me: and let not your fear terrify me.

22 וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃

Then shall you call, and I will listen to you: or you shall speak, and I will give you an answer.

23 כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃

How many are my sins and my transgressions? teach me what they are.

24 למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃

Therefore hide you yourself from me, and deem me your enemy?

25 העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃

Will you be startled [at me], as [at] a leaf shaken by the wind? or will you set yourself against me as against grass borne upon the breeze?

26 כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃

for you have written evil things against me, and you have compassed me with the sins of my youth.

27 ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃

And you have placed my foot in the stocks; and you have watched all my works, and have penetrated my heels.

28 והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃

[I am as] that which waxes old like a bottle, or like a moth-eaten garment.