איוב 13
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ | 1 |
Lo, mine eye hath seen all this, mine ear hath heard and understood it.
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ | 2 |
What ye know, do I know also; I am not inferior unto you.
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ | 3 |
Notwithstanding I would speak to the Almighty, and I desire to reason with God.
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ | 4 |
But ye are plasterers of lies, ye are all physicians of no value.
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ | 5 |
Oh that ye would altogether hold your peace! and it would be your wisdom.
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ | 6 |
Hear now my reasoning, and hearken to the pleadings of my lips.
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ | 7 |
Will ye speak unrighteously for God, and talk deceitfully for Him?
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ | 8 |
Will ye show Him favour? Will ye contend for God?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ | 9 |
Would it be good that He should search you out? Or as one mocketh a man, will ye mock Him?
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ | 10 |
He will surely reprove you, if ye do secretly show favour.
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ | 11 |
Shall not His majesty terrify you, and His dread fall upon you?
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ | 12 |
Your memorials shall be like unto ashes, your eminences to eminences of clay.
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ | 13 |
Hold your peace, let me alone, that I may speak, and let come on me what will.
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ | 14 |
Wherefore? I will take my flesh in my teeth, and put my life in my hand.
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ | 15 |
Though He slay me, yet will I trust in Him; but I will argue my ways before Him.
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ | 16 |
This also shall be my salvation, that a hypocrite cannot come before Him.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ | 17 |
Hear diligently my speech, and let my declaration be in your ears.
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ | 18 |
Behold now, I have ordered my cause; I know that I shall be justified.
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ | 19 |
Who is he that will contend with me? For then would I hold my peace and die.
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ | 20 |
Only do not two things unto me, then will I not hide myself from Thee:
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ | 21 |
Withdraw Thy hand far from me; and let not Thy terror make me afraid.
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ | 22 |
Then call Thou, and I will answer; or let me speak, and answer Thou me.
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ | 23 |
How many are mine iniquities and sins? Make me to know my transgression and my sin.
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ | 24 |
Wherefore hidest Thou Thy face, and holdest me for Thine enemy?
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ | 25 |
Wilt Thou harass a driven leaf? And wilt Thou pursue the dry stubble?
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ | 26 |
That Thou shouldest write bitter things against me, and make me to inherit the iniquities of my youth.
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ | 27 |
Thou puttest my feet also in the stocks, and lookest narrowly unto all my paths; Thou drawest Thee a line about the soles of my feet;
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ | 28 |
Though I am like a wine-skin that consumeth, like a garment that is moth-eaten.
