איוב 13
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ | 1 |
Se, mit Øje har skuet alt dette, mit Øre har hørt og mærket sig det;
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ | 2 |
hvad I ved, ved også jeg, jeg falder ikke igennem for jer.
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ | 3 |
Men til den Almægtige vil jeg tale, med Gud er jeg sindet at gå i Rette,
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ | 4 |
mens I smører på med Løgn; usle Læger er I til Hobe.
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ | 5 |
Om I dog vilde tie stille, så kunde I regnes for vise!
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ | 6 |
Hør dog mit Klagemål, mærk mine Læbers Anklage!
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ | 7 |
Forsvarer I Gud med Uret, forsvarer I ham med Svig?
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ | 8 |
Vil I tage Parti for ham, vil I træde i Skranken for Gud?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ | 9 |
Går det godt, når han ransager eder, kan I narre ham, som man narrer et Menneske?
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ | 10 |
Revse jer vil han alvorligt, om I lader som intet og dog er partiske.
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ | 11 |
Vil ikke hans Højhed skræmme jer og hans Rædsel falde på eder?
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ | 12 |
Eders Tankesprog bliver til Askesprog, som Skjolde af Ler eders Skjolde.
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ | 13 |
Ti stille, at jeg kan tale, så overgå mig, hvad der vil!
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ | 14 |
Jeg vil bære mit Kød i Tænderne og tage mit Liv i min Hånd;
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ | 15 |
se, han slår mig ihjel, jeg har intet Håb, dog lægger jeg for ham min Færd.
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ | 16 |
Det er i sig selv en Sejr for mig, thi en vanhellig vover sig ikke til ham!
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ | 17 |
Hør nu ret på mit Ord, lad mig tale for eders Ører!
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ | 18 |
Se, til Rettergang er jeg rede, jeg ved, at Retten er min!
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ | 19 |
Hvem kan vel trætte med mig? Da skulde jeg tie og opgive Ånden!
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ | 20 |
Kun for to Ting skåne du mig, så kryber jeg ikke i Skjul for dig:
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ | 21 |
Din Hånd må du tage fra mig, din Rædsel skræmme mig ikke!
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ | 22 |
Så stævn mig, og jeg skal svare, eller jeg vil tale, og du skal svare!
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ | 23 |
Hvor stor er min Skyld og Synd? Lad mig vide min Brøde og Synd!
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ | 24 |
Hvi skjuler du dog dit Åsyn og regner mig for din Fjende?
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ | 25 |
Vil du skræmme et henvejret Blad, forfølge et vissent Strå,
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ | 26 |
at du skriver mig så bitter en Dom og lader mig arve min Ungdoms Skyld,
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ | 27 |
lægger mine Fødder i Blokken, vogter på alle mine Veje. indkredser mine Fødders Trin!
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ | 28 |
Og så er han dog som smuldrende Trøske, som Klæder, der ædes op af Møl,
