איוב 11
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ | 1 |
Da antwortete Zophar von Naema und sprach:
| הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק׃ | 2 |
Wenn einer lange geredet, muß er nicht auch hören? Muß denn ein Wäscher immer recht haben?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃ | 3 |
Müssen die Leute deinem großen Schwätzen Schweigen, daß du spottest, und niemand dich beschäme?
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃ | 4 |
Du sprichst: Meine Rede ist rein, und lauter bin ich vor deinen Augen.
| ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃ | 5 |
Ach, daß Gott mit dir redete und täte seine Lippen auf
| ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך׃ | 6 |
und zeigete die heimliche Weisheit! Denn er hätte wohl noch mehr an dir zu tun, auf daß du wissest, daß er deiner Sünden nicht aller gedenkt.
| החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא׃ | 7 |
Meinest du, daß du so viel wissest, als Gott weiß, und wollest alles so vollkommen treffen als der Allmächtige?
| גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע׃ (Sheol h7585) | 8 |
Er ist höher denn der Himmel; was willst du tun? tiefer denn die Hölle; was kannst du wissen? (Sheol h7585)
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים׃ | 9 |
Länger denn die Erde und breiter denn das Meer.
| אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו׃ | 10 |
So er sie umkehrete oder verbürge oder in einen Haufen würfe, wer will's ihm wehren?
| כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן׃ | 11 |
Denn er kennet die losen Leute, er siehet die Untugend, und sollte es nicht merken?
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד׃ | 12 |
Ein unnützer Mann blähet sich; und ein geborener Mensch will sein wie ein junges Wild.
| אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך׃ | 13 |
Wenn du dein Herz hättest gerichtet und deine Hände zu ihm ausgebreitet;
| אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה׃ | 14 |
wenn du die Untugend, die in deiner Hand ist, hättest ferne von dir getan, daß in deiner Hütte kein Unrecht bliebe,
| כי אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא׃ | 15 |
so möchtest du dein Antlitz aufheben ohne Tadel und würdest fest sein und dich nicht fürchten.
| כי אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר׃ | 16 |
Dann würdest du der Mühe vergessen und so wenig gedenken als des Wassers, das vorübergehet.
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה׃ | 17 |
Und die Zeit deines Lebens würde aufgehen wie der Mittag, und das Finstere würde ein lichter Morgen werden.
| ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב׃ | 18 |
Und dürftest dich des trösten, daß Hoffnung da sei; du würdest mit Ruhe ins Grab kommen.
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים׃ | 19 |
Und würdest dich legen, und niemand würde dich aufschrecken; und viele würden vor dir flehen.
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש׃ | 20 |
Aber die Augen der Gottlosen werden verschmachten, und werden nicht entrinnen mögen; denn ihre Hoffnung wird ihrer Seele fehlen.
