איוב 11

1 ויען צפר הנעמתי ויאמר׃

And Zophar the Naamathite answereth and saith: —

2 הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק׃

Is a multitude of words not answered? And is a man of lips justified?

3 בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃

Thy devices make men keep silent, Thou scornest, and none is causing blushing!

4 ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃

And thou sayest, 'Pure [is] my discourse, And clean I have been in Thine eyes.'

5 ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃

And yet, O that God had spoken! And doth open His lips with thee.

6 ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך׃

And declare to thee secrets of wisdom, For counsel hath foldings. And know thou that God forgetteth for thee, [Some] of thine iniquity.

7 החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא׃

By searching dost thou find out God? Unto perfection find out the Mighty One?

8 גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע׃ (Sheol h7585)

Heights of the heavens! — what dost thou? Deeper than Sheol! — what knowest thou? (Sheol h7585)

9 ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים׃

Longer than earth [is] its measure, And broader than the sea.

10 אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו׃

If He pass on, and shut up, and assemble, Who then dost reverse it?

11 כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן׃

For he hath known men of vanity, And He seeth iniquity, And one doth not consider [it]!

12 ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד׃

And empty man is bold, And the colt of a wild ass man is born.

13 אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך׃

If thou — thou hast prepared thy heart, And hast spread out unto Him thy hands,

14 אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה׃

If iniquity [is] in thy hand, put it far off, And let not perverseness dwell in thy tents.

15 כי אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא׃

For then thou liftest up thy face from blemish, And thou hast been firm, and fearest not.

16 כי אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר׃

For thou dost forget misery, As waters passed away thou rememberest.

17 ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה׃

And above the noon doth age rise, Thou fliest — as the morning thou art.

18 ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב׃

And thou hast trusted because their is hope, And searched — in confidence thou liest down,

19 ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים׃

And thou hast rested, And none is causing trembling, And many have entreated thy face;

20 ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש׃

And the eyes of the wicked are consumed, And refuge hath perished from them, And their hope [is] a breathing out of soul!