איוב 10

1 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃

Meine Seele ist meines Lebens überdrüssig; ich will meiner Klage in mir freien Lauf lassen, will reden in der Bitterkeit meiner Seele.

2 אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃

Ich will zu Gott sagen: Verdamme mich nicht! laß mich wissen, worüber du mit mir rechtest.

3 הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃

Gefällt es dir, daß du bedrückst, daß du die Arbeit deiner Hände verwirfst und über den Rat der Gesetzlosen dein Licht leuchten lässest?

4 העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃

Hast du Augen des Fleisches, oder siehst du, wie ein Mensch sieht?

5 הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃

Sind deine Tage wie die Tage eines Menschen, oder deine Jahre wie die Tage eines Mannes,

6 כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃

daß du nach meiner Ungerechtigkeit [O. Missetat, Schuld] suchst und nach meiner Sünde forschest,

7 על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃

obwohl du weißt, daß ich nicht schuldig bin, und daß niemand ist, der aus deiner Hand errette?

8 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃

Deine Hände haben mich ganz gebildet und gestaltet um und um, und du verschlingst mich!

9 זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃

Gedenke doch, daß du wie Ton mich gestaltet-und zum Staube willst du mich zurückkehren lassen!

10 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃

Hast du mich nicht hingegossen wie Milch, und wie Käse mich gerinnen lassen?

11 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃

Mit Haut und Fleisch hast du mich bekleidet, und mit Knochen und Sehnen mich durchflochten.

12 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃

Leben und Huld hast du mir gewährt, und deine Obhut bewahrte meinen Geist.

13 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃

Doch solches bargest du in deinem Herzen; ich weiß, daß dieses bei dir war: [d. h. daß du dieses im Sinne hattest]

14 אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃

Wenn ich sündigte, so würdest du mich beobachten, und von meiner Missetat mich nicht freisprechen.

15 אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃

Wenn ich schuldig wäre, wehe mir! und wäre ich gerecht, so dürfte ich mein Haupt nicht erheben, gesättigt von Schande und mein Elend schauend.

16 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃

Und richtete es sich empor, wie ein Löwe würdest du mich jagen, und immer wieder deine Wunderkraft an mir erweisen.

17 תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃

Du würdest deine Zeugen mir gegenüber erneuern [And. üb.: Und es [das Elend] wächst; wie ein Löwe jagst du mich und erweisest Du erneuerst usw.] und deinen Zorn wider mich mehren, stets frische Scharen und ein Heer [W. Ablösungen und Heerschar. And. üb.: stets sich ablösende Heerscharen [von Qualen] wider mich entbieten.

18 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃

Warum hast du mich doch aus Mutterleibe hervorgehen lassen? Ich hätte verscheiden, und kein Auge hätte mich sehen sollen!

19 כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃

Als ob ich nicht gewesen wäre, so hätte ich sein sollen, vom Mutterschoße zu Grabe getragen!

20 הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃

Sind meiner Tage nicht wenige? Er lasse ab, wende sich [Nach and. Lesart: Laß ab, wende dich] von mir, daß ich ein wenig mich erheitere,

21 בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃

ehe ich hingehe [und nicht wiederkomme] in das Land der Finsternis und des Todesschattens,

22 ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃

in das Land, düster wie das Dunkel, das Land des Todesschattens und der Unordnung, und wo das Hellwerden dem Dunkel gleich ist!