איוב 10

1 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃

My soul doth loathe my life, —I let loose my complaint, I speak, in the bitterness of my soul.

2 אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃

I say unto GOD, Do not hold me guilty, Let me know, on what account thou contendest with me!

3 הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃

Is it seemly in thee, that thou shouldst oppress? that thou shouldst despise the labour of thine own hand, when, upon the counsel of the lawless, thou hast shone?

4 העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃

Eyes of flesh, hast thou? or, as a mortal seeth, seest thou?

5 הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃

As the days of a mortal, are thy days? or, thy years, as the days of a man?

6 כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃

That thou shouldst seek for mine iniquity, and, for my sin, shouldst make search:

7 על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃

Though it is, within thine own knowledge, that I would not be lawless, and, none, out of thy hand, can deliver?

8 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃

Thine own hands, shaped me, and made me, all in unison round about, and yet thou hast confounded me.

9 זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃

Remember, I pray thee, that, as clay, thou didst make me, and, unto dust, thou wilt cause me to return.

10 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃

Didst thou not, like milk, pour me forth? and, as cheese, curdle me?

11 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃

With skin and flesh, clothe me? and, with bones and sinews, interweave me?

12 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃

Life and lovingkindness, thou didst bestow upon me, —and, thy watchful care, preserved my breath.

13 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃

Yet, these things, thou didst hide in thy heart, I know that, this, hath been with thee!

14 אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃

If I have sinned, then couldst thou watch me, and, from mine iniquity, thou wouldst not acquit me:

15 אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃

If I have been lawless, alas for me! Or, if I am righteous, I will not lift up my head, Surfeited with shame, look thou then on my humiliation.

16 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃

When it is lifted up, like a howling lion, thou dost hunt me, Then again thou dost shew thyself marvellous against me.

17 תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃

Thou renewest thy witnesses before me, and dost increase thy vexation with me, Relays—yea an army, is with me.

18 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃

Wherefore then, from the womb, didst thou bring me forth? I might have breathed my last, and, no eye, have seen me.

19 כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃

As though I had not been, should I have become, —from the womb to the grave, might I have been borne.

20 הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃

Are not my days, few?—then forbear, and set me aside, that I may brighten up for a little;

21 בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃

Before I go, and not return, unto a land of darkness and death-shade:

22 ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃

A land of obscurity, like thick darkness, of death-shade and disorder, and which shineth like thick darkness.